הפרטי ואני מתחככים

אי שם בסוף יוני זה היה נשמע ממש פשוט, כאילו, החלטנו להתחתן, היה לנו ברור שהרבנות, יחד עם די הרבה מועמדים נוספים, לא נכנסת אלינו למיטה. אמרנו קפריסין, אמרנו מסיבה. אמרנו לא הרבה אנשים.

אז קפריסין באמת היתה החלק הפשוט יחסית. כלומר יחסית לעובדה שזו אני שמתחתנת ואלה ההורים שלי שצריכים להגיע.

(למרות אבא שלי שסירב לשתף פעולה עם כל העניין של המציאות, אפילו בשביל החתונה שלי, והביא ניואנסים חדשים של חוסר יציבות שכמעט והצליחו להפתיע אותי).

בשביל מה אנחנו צריכים את המסיבה הזו? אני מקטרת לפרטי דקה אחרי שאנחנו נוחתים. אני גם נראית זוועה בתמונות וגם יש אלף דברים להתעסק איתם.

אני לא סובלת הפקות אירועים, וגם  הפרטי לא בדיוק ג`יי לו באופיו.

החלטנו על משהו קטן, פשוט, כמה חברים, קצת שאריות של המשפחה שלא נגררה לאיה נאפה, אוכל, ריקודים, ופיזור מסודר לבתים ב 23:00.

אה, כן, וטקס חילוני.

הפרטי החליט שזה יהיה רעיון טוב שאברי גלעד יחתן אותנו. הוא אוהב אותו עוד מהרדיו (איך? איך לא הקשבת לתוכנית הזו? הייתי בת עשר ולא קלטו כלום באילת, נגיד) מחבב אותו מהטלויזיה (איך לא ראית את התוכנית הזו? לקח עשר שנים עד שערוץ 2 הגיע לאילת. וכשהוא הגיע הוא הגיע בלי כל הצ`ופרים. רק זוועות)

ומספיק מעריך אותו בשביל להנות אפילו מהתוכניות בוקר שלו (ככה!)

שיהיה אברי.

אברי מוכן לחתן אותכם? שואלת אותי א` כשאני מספרת לה בג`ו על ההתפתחויות המסעירות בתחום.

אנחנו משלמים לו. אני עונה לה. ולא מעט. ובמזומן.

עדיף כבר תקחי רב, היא אומרת כשהיא שומעת כמה.

בחתונה הבאה, אני אומרת לה.

אברי רוצה לפגוש אותנו בדירה שלו כדי לאסוף אינפורמציה על הטקס.

אוקי, אני אומרת לפרטי, שכל תחום אברי הוא באחריותו (וכל שאר התחומים גם בעצם. אני אחראית לבוא מהממת. ואפילו בזה אני די כישלון), מה הוא ירצה לדעת?

סתם, הוא עונה, פגישה ראשונה וזה וזה

פגישה ראשונה? אני אומרת לו, פגישה ראשונה?! מה נספר לו?

מיד אני מגבשת סיפור נחמד על איך נפגשנו בסרט ילדים בהצגה יומית אחרי שדודה שלי סדרה לנו בליינד דייט.

אבל הפרטי מסרב לשתף פעולה ובניגוד להיותו בגוניית-על ברוב המקרים, הוא מחליט שדווקא אברי הוא האדם המתאים לשפוך לפניו את ליבו.

הפרטי מוסר מידע שיגרום לסבתא שלי לקחת חזרה את היהלומים של הסבתא שלה ולבעוט בי בראש. אבל הוא מספר. הכל. כולל הכל. כשאני מדי פעם מכחכחת קלות בגרוני וצובטת קשות ברגלו בניסיון נואש להזכיר לו שמדובר במידע לטקס חתונה ולא בטיפול זוגי.

בסוף יוצא שהסיפור שלנו יותר דומה לסרט פורנו גרמני מאשר לאגדה רומנטית.

 

ואז, אני מתבכיינת לא`, אז האברי אומר- בקיצור אתה אוהב ציצים גדולים ולה יש.

סיכום מוצלח של העניין, אומרת לי א`. לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר. ומה את אמרת שהוא שאל אותך למה את איתו?

אני?! אני הסמקתי בחינניות ומלמלתי משהו על כימיה מוצלחת. בניגוד לפרטי אני לא מוכנה להסביר לזרים על התאמת מבנה לתפקיד.

ובסוף, אני ממשיכה לקטר לא`, אברי הסביר לנו מאוד באסרטיביות שהוא לא מוכן להמתין שניה מיותרת. שנגיד לו בדיוק מתי יתרחש כל עניין הטקס כי הוא לא מכיר אף אחד ולא בא לו לחכות.

טוב זה הגיוני. הוא מפחד שיטרידו את הוד סלביותו.

נכון. עד פה הגיוני- ואז הפרטי אומר – דווקא אתה מכיר.

את מי? א` שואלת בתימהון.

זה בדיוק מה שהוא שאל:

את מי? אברי הסתכל על הפרטי מופתע כאילו כל החתונה מפוצצת סלבס ואני הבת האובדת של חנה לאסלו

את חגי!

חגי?! א` שואלת, מי זה חגי?

את לא קוראת את הבלוג? אני נוזפת בה. חגי! ההוא מהאלרגיות ללקטוז. מתברר שהוא כותב באיזה ידיעון של איזה מושב ובטוח שהוא בברנז`ה.

אז אברי ביטל הכל?

כמעט. אמרתי לה. וכבר היתה לי כותרת לבלוג:

"איך הפכנו  מחתונה חלבית עם אברי לחתונה בשרית בלי אברי. והכל בגלל חגי כותב מודעות הדרושים בפיזדלוך עילית"

וואט נקסט? נזפתי בפרטי, שנבטל את הצלם כי יוצאות לחגי עיניים אדומות בפלאש?

א` קוטעת אותי בשיא (זה כי היא יודעת שהשיאים שלי ארוכים במיוחד) ומה נסגר בסוף?

בסוף אברי כל כך שועשע מזה שאיחלתי לחגי חיים כל כך  קצרים שרק מוות בעריסה יכול לארגן, שהוא הסכים לוותר ולבוא למרות שחגי יהיה. ורק בתנאי שנרחיק ממנו את החגי הזה. וזה כתוב בחוזה. מתחת לסעיף של המזומן.

 

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

 

בכלל, חיינו המשותפים די רצופי סלבס. כלומר העובדה שאנחנו גרים במרכז תל אביב מאפשרת צפיה המונית בכל מיני לוקאל טאלנטס משעממים. אני לא מזהה אף אחד. הפרטי מזהה את כולם.

לכן יוצא לי להשתתף בדי הרבה שיחות כמו:

ראית את זו?

לא. מי זו?

קרן מור.

אני מסובבת את ראשי ומגלה מקלון שדוף.

זאת קרן מור?! אני שואלת בתימהון

או

מי עבר עכשיו מולינו?

מי? מי?

ערן צור

ערן צור?! איפה?

הלך לכספומט שם, עומד מאחורי חמי רודנר בתור.

חמי רודנר עדיין בחיים?! כמה חבל.

ועוד כהנה וכהנה מפורסמים מטעם עצמם (אני פעם אחת זיהיתי – את יוסי בנאי. וגם אדיר מילר נכנס לרשימת המזוהים שלי. אבל רק בגלל שהוא עמד לפני בתור לבנק והיה לי מספיק זמן ואור לנסות להבין מאיפה הוא מוכר לי. מזל שהתגברתי על הדחף הבסיסי שלי לגשת לגברים מוכרים ולשאול אותם אם שכבנו פעם)

יום אחד, שהפרטי התעצל לעבוד שלוש שעות כדי להכין לי סושי, והעדיף לשלם עשרים שקל בשביל סט, ישבנו לנו במרמורק צפון ובהינו בשמחה בעוברים והשבים (עיסוק חביב עלינו במיוחד. שכן הפרטי הוא בראד פיט ואני סוג ספציפי מאוד של קתרין דנב. שני מהממים שכמונו יכולים להרשות לעצמם ללגלג על העו"שים כאילו אין מחר), הפרטי שהעיסוק העיקרי שלו בזמן שאני מחכה לסושי זה לבהות בערגה בהמבורגריה שליד ולהישבע שזו פעם אחרונה שהוא מתחתן עם צמחונית, אומר לי – מזהה את מי שיושב שם?

כמובן שלא. אם לא זיהיתי את ערן צור שכבר שתימעשרה שנים אני מעריצה כל חארקה שהוא עושה עם הצמיגים בטעות, איך אני אזהה את זה שיושב שם?

זה רועי ארד.

רועי ארד?! מי זה רועי ארד? זה שזכה במדליה בג`ודו?

לא.  רועי צ`יקי ארד. זמר. ועיתונאי. וכותב וזה וזה…

בקיצור – סוג של חגי. אני אומרת לו, מנסה להבין מאיפה לעזאזל השם הזה מוכר לי.

ופתאום נפלו עלי עשרים קילו של שוקולד מריר-תפוז – רועי צ`יקי ארד! הידוע גם בשמו פרוסטטניק ו. יילטץ!

דרך אגב, אני הומה באוזנו של הפרטי בזמן שהוא קורא את שירת הווגון ומצחקק, אתה יודע שהוא מנהריה.

 

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

 

ובפינת הבידור – שירה ווגונית. להנאתכם.

 

פנים אקזוטיות
וחזיה שקופה
בכניסה לבר היא מנשקת את המזוזה
הסמוכה לדלת הפוטו אלקטרית

אני הולך עם עגלת
קניות וצועק את שמה
ישן על ספות רקובות

(רועי צ`יקי ארד. סוג של חגי)

וגם יש ניתוח, למתקשים:

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860-202-11213812,00.html