אני טובלת רגל אחת כדי לבדוק את הטמפרטורה. חם מאד. כמובן. זה שעובד איתי אמר לי פעם שהוא ואשתו לא מתקלחים ביחד כי זה בלתי אפשרי להתקלח בטמפרטורות מים שלה. אני נזכרת בימים שהייתי מתקלחת עם ה XP. אותן תלונות. אבל ככה זה היה תמיד במערכת שלנו. אני תמיד בצד שרוצה עוד הוא בזה שרוצה פחות. מילא. היום אין אף אחד שיציק לי עם הטמפרטורות. היום זו רק אני והאמבטיה והדוד כולו שלי. אני שופכת לתוכה קצף אמבטיה בריח ונילפצ'ולילבנדר. זה הזמן לקלל את עצם קיומו של הסופרפארם. את נכנסת כדי לקנות טישו בארבעה שקלים – יוצאת בלא פחות ממאה חמישים שקלים, רובם בריח פצ'ולי. הכל פצ'ולי שם לייטלי. והכל איכשהו מצליח להגיע לחדר האמבטיה שלי בסוף. מה זה הפצ'ולי הזה בעצם? מישהו יודע? על חלקם זה כתוב פטשולי, אם זה נותן לכם רמז. בכלל החדר אמבטיה שלי מלא בשטויות. כדי להגיע לפילינג הרגליים בטעם מנטה שלי, אני מזיזה בקבוקונים של קרם גוף יוגורט בטעם קוקוס ושטיפה אינטימית בטעם תה ירוק. נשבעת לכם. שטיפה אינטימית בטעמים. אפשר שטיפה אינטימית בבקשה? עם אחד סוכר. תודה. אני מסתכלת מסביבי ומגלה שהכל מלא בקיווי, לבנדר, אפרסקים, תותים, וניל.. רבאכ, אם פעם יהיה מחסור בפיג'י – הם רק צריכים להרים טלפון. אני מצויידת כמו אי טרופי בגודל בינוני.
(אותה טמפרטורה ואחוזי לחות, גם)
נו? אז זה כזה נורא לחיות לבד? שואלת אותי שמחת חיי, תמורת השלושמאות שקלים שאני משלמת לה
לא. האמת שלא. זה שאני יכולה להוציא 1500 שקל על נעליים בלי להגיש דוחות כספיים בסוף החודש, זה שאני יכולה למלא את האמבטיה בפצ'ולי ולבנדר, זה שאני יכולה ללכת לאן שאני רוצה מתי שאני רוצה ועם מי שאני רוצה..
מתחילה לגלות את הכיף? היא מחייכת
הכיף הכי גדול, אני אומרת לה, זה לא החופש, ולא השקט, ולא הבזבוזים בלי חשבון, ולא המסעדות, ולא לוחות הזמנים, ולא זה שאין לי חובות משפחתיות מעיקות למשפחות שהן לא שלי, ולא זה שאף אחד לא מנדנד על הבלגן בארון ואפילו אפילו אפילו לא זה שאפשר לצאת עם הרגליים רטובות מהאמבטיה…
נו? אז?
זה הנייר טואלט.
את יודעת, היא אומרת לי, זה מדהים הקטע הזה. לא היתה פה גרושה אחת שלא אמרה את זה. מה הם עושים לכן? מה הסיפור עם הנייר טואלט?
אז זהו. שגברים קונים נייר טואלט לפי כמה מטרים לשקל. עלות תועלת. 48 גלילים בעשרים שקלים כזה. ואז, כשאת עוזבת את הבית את יכולה לקנות את הנייר טואלט ההוא, עם השש שכבות והכלבלבים הירוקים.
את מבינה, אני אומרת לה, תחושת החופש האמיתי מגיעה ביום שבו את מפנימה שכבר לא צריך להתפשר על נייר זכוכית 2 רק כי הוא עולה פחות.
יום עצמאות בורגני לחלוטין עבר על כוחותינו, אגב. מנגל בזכרון, ילדים משגעים את ההורים שלהם, שים לה מהסלט, תן לי מהחומוס. כל העסק. דווקא נחמד להיות כמו כולם, לפעמים.
(הפריבילגיה של אלה שיכולים להיכנס למיטה אחר כך, עם ספר, ולהעלם לתוך השינה בלי מקלחות, השכבות, ייסורי מצפון או סנדוויצ'ים לביצפר)
-היה לי כיף איתך. התגעגתי –
True joy is a serious thing.
(Seneca)
מרג' 
1. פצ'ולי (Patchouli) זה איזה צמח הודי מסריח. או השמן הארומטי שלו. (ישמרני האל, יש לי תעודה בארומתרפיה. וצמחי תבלין ומרפא זה אחד התחביבים שלי כבר שנים. אויה).
2. בדיוק אתמול אח שלי סיפר לי שהוא ראה בסופר נייר טואלט בריח וניל. יש מצב ששמעת את התגובה שלי מאיפה שלא היית בדיוק.
3. הכיף בלהיות גרושה זה שזכרים מפסיקים לכפות עלייך את חסכוניות הנייר טואלט שלהם? אלוהים, בחורה, יש לך מזל. בעיניי, הכיף בלהיות גרושה זה שאין לך יותר זכר לקנות לו נייר טואלט (או כל דבר אחר). לא חושבת שאי פעם היה בחיי זכר שדרש לעצמו החלטות חשובות כמו איזה נייר טואלט לקנות. או שהיה מודע בכלל לעובדה שנייר טואלט קונים, ושהוא לא צומח מעצמו בשירותים.
בחיי, את מעוררת בי דחף לחפש לעצמי זכר חדש רק כדי לראות אם אני מצליחה למצוא אחד שירצה להתווכח איתי בנושא. יהיה משעשע נורא. הם כאלה חמודים כשהם מנסים להתווכח.
הקטע של הנייר טואלט כל כך נכון. הכתובת הצעוקת "קילומטר של נייר" תמיד שכנעה אותי. והיום אפשר להשיג 56 גלילים בחבילה אחת! מה שנקרא לונג לאסט.
פצ'ולי זה שיח או משהו כזה שגדל במזרח (הודו, אינדונזיה) השמן מופק מהעלים. ויש כאלה שאומרים הוא מעורר תשוקה. שזה הגיוני. או שלא.
מה, נייר טואלט לא צומח (לבדו) בשירותים?
סתם… הייתי חייב בשביל בוז'י.
מארג', רק עכשיו קראתי את הפוסט הקודם (לפעמים האיטיות שלי מפתיעה אפילו את עצמי). מקווה שאת בריאה ושלמה ושלא כואב לך בכלל בכלל.
לא, שין. נייר טואלט זה צמח מִקשה, כמו אבטיחים. הוא צריך שטח להשתרע עליו, וברוב חדרי השירותים פשוט אין מספיק מרחב.
זאת אומרת שהוא גדל בערבה, בין האבטיחים. וככה קוטפים אבטיח ומלפפים את כל הנייר טואלט סביבו לגליל. או יותר. ואחר כך שולחים אותו לשוק
וקונים אותו במשקל.
אעה נו בוג', באמת.
עזבי זכרים. הכי טוב בנות. תבואי פה אני אוכיח לך.
ויכוחים על נייר טואלט אינקלודד.
-זה רק כי אני שונאת ללכת לסופר, רק בגלל זה. כל פעם היה מביא סוג חדש של נייר זכוכית, ההוא שהיה במבצע-
חוץ מזה שאת לא חיית עם גבר שלפני שהוא חי איתך – חי לבד. אלה כבר באים עם רשימת קניות בילט אין בובה, תנסי זכר מעל גיל שלושים בהזדמנות, תראי איזה קטע
(ואם כבר חשבתי שלגמרי יצאתי מדעתי, בא יוחאי ורסט מיי קייס, תודה מותק. ידעתי שיהיה מי שיבין)
שין'קה הכל טוב עכשיו. בערך. בינתיים. טפו טפו חמסה חמסה לבנדר פצ'ולי. מעורר תשוקה בתחת שלי. סתם סיבה לא מוצדקת לסחוט כספים מנשים עריריות.
-יש לי בנדוד שמגדל עגבניות בערבה. חקלאי כאילו. יחד עם הבנדוד הדוס והבתדודה החירשת אני סוגרת די הרבה מיעוטים. אה כן. ואני. הבת דודה ה(חצי) מרוקאית-
תגידי, מותק, את ברצינות מאמינה שלזכר מעל גיל שלושים יהיה יותר מזל בלהתווכח איתי מאשר לזכר מתחת לגיל שלושים? ונניח שכן – מה פתאום שאני אכניס אותו הביתה?
והנה עוד אחת מנסה להמיר את דתי. לא שיש לי משהו נגד בנות, בחיי, אבל העם הבוג'י דורש זכרים, אלה עם האקסטרה אנטומיה והשערות על החזה והחצי מוח. העם הבוג'י אוהב כאלה, בעוונותיו.
קודם כל – קבלי את הפוגוסטמון קלבין – צמח ממשפחת השפתניים, שפשוטי העם קוראים לו 'פצ'ולי'.
שנית, מצד אחד – הקראתי את הפוסט הזה לאשתי ונשמעו קריאות הסכמה. מצד שני, אני לא מבין מה הבעיה. אני כבר לפני שנים עשיתי את השיקול שעדיף להוצא 12.34 אגורות יותר למטר מאשר לריב עם האשה. מה שהיה לי יותר קשה זה להתחיל לנגב בכלבלבים – מה הם עשו המסכנים? אבל גם על זה התגברתי.
בוג' גם לנו יש אקסטרה אנטומיה, רק למעלה במקום למטה. זה הכל.
מי מנסה להמיר את דתך מי? מנסים להגיד לך שאם בא לך [להתווכח על נייר טואלט, או כל דבר אחר] בואי תעשי את זה עם מי שבאמת טוב בזה.
דרומי תודה לך על פיצוח מיסתרי הפצ'ולי הארור. שפתני אה? שפתני. מעניין מאיזה שפתיים בדיוק.
אני חייבת לחלוק איתך איזה זה, רק שזה קטע מבעית במיוחד, לא לנשים בהריון ולחולי לב, ולאלה ואלה. והנה הקטע (זהירות, כבר אמרתי?):
יומאחד, לפני הרבה שנים, עוד הייתי עם האקס (לא זה. הקודם. אני יש לי מיתולוגיה, עזוב) ישבנו באיזה ערב בורגני-תחת עם כל החברים המשעממים שלנו מההיי טק, והעברנו את קטע "הבנות מתלוננות על הבנים". לשירותים יש מקום של כבוד בקטע הזה. החל מהאסלה (למטה, למעלה) המשך בטיפות (מה? לא לימדו אותם לנגב?) וכלה בתקופות (כמה זמן אדם צריך כדי לרוקן חמישים מילימטר כספית לחץ? אה?) כולופן, אחת מהנשים שם סיפרה שהיא פתרה את רוב הבעיות האלה –
היא אילפה את בעלה להשתין בישיבה.
למען האמת השותפים הזכרים שלי הם אלו שקונים את נייר הטואלט. אחד מהם קנה ני"ט עם לבבות ורודים, וכשזוועה הזו נגמרה, השני רכש חבילה עצומה של ני"ט עם כלבלבים סגולים בריח לוונדר.
לוונדר!
מצד שני, אני כזו עצלה שאין לי ממש זכות להתלונן בנושא.
או אלוהים, אני מקווה שהם התגרשו.
(ולא עשו ילדים שהיא אילפה להשתין בישיבה)
סופ"ש, אני מבטיחה לך דיונים מחכימים על נייר טואלט למשוש לבך. בינינו, אני חושבת שנוכל לפתח כמה ריחות חדשים ומופלאים (נייר טואלט בריח סרפדים! נכון נשמע להיט בטוח?)
חוץ מזה, אני שמחה שאני לא היחידה שחושבת שהכלבלבים ההם על הנייר טואלט זה צער בעלי חיים. אני לא מבינה למה אין נייר טואלט עם הדפסים של קתולהו, או לכל הפחות של איזשהו tentacle monster.
אחרי שקראתי את זה, הייתי חייב לבדוק מה יש פה בבית(הסקרנות הרגה אותי)
מסתבר שגם אנחנו עברנו ללבבות בורוד..דווקא סבבה.
בכלל, אני בעד להשקיע בשירותים,אני שוקל להכניס כוננית לספרים ומדף ללפ-טופ(החליף את העיתונים).
אגב, נעזרתי במדריך שלך לפתיחת הבלוג-תודה!
עפרונית – לוונדר? אין פצ'ולי? מה נסגר עם זה? 🙂
שותפים זכרים זה יופי. הם זכרים משלנו או זכרים משלהם?
בכל אופן תמליצי לו (הוא נשמע לי משלנו) על הירוקים עם האלוורה. עד היום מבדיקות מקיפות שעשיתי – הם הכי מוצלחים.
עידית – אני לא יודעת. מאז החלפתי את כל סט החברים שלי. הרבה פחות משעממים עכשיו. והחלק הזכרי שלהם משתין בעמידה. זה אחד התנאים.
בוג'י – סרפדים? לא כל פעם שאני רוצה להשתין אני מעוניינת בסשן BDSM.
-אוי בואי כבר. בואי. נעשה תחארות במי צריכה יותר חיבוק. נוכל להתחבק כל הסופ"ש בזמן שאלה שרים בחוץ-
אולמוסט – אתה, אני מבינה, מהז'אנר של הזכרים של בוג'י. אלה שחושבים שנייר טואלט גדל בשירותים מעצמו. טוב לדעת שיש גם גברים כאלה. אולי בסיבוב הבא אני אחפש אחד כזה. שלא מתערב לך בני"ט.
מצד שני אתה נשמע לי מאלה שתופסים את השירותים לשעתיים כל פעם. ועוד בבוקר? יכול להיות? כי אתה יודע, גם לנו יש עבודה להגיע אליה 🙂
-יו וולקאם דיר-
מאוד יכול להיות, אבל ממש לא בבוקר.
היום זה טעות, כבר הגעתי לעבודה אפילו. בבוקר נמצאים בעבודה רק האנשים המעצבנים – אלה עם החיוך הטפשי של הבוקר(שאומרים:"בוקר אור"), עם האנרגיות המטורפות לכבוש את היום.
לי עד 10:00 יש פרצוף של המעוך מהפוך 8)
פצ'ולי, וואו.
רק הקריאה של השם המפורש, גורמת לי לחזור ולגלגל אותו על השפתיים, להתלבט בהיגוי הנכון, ולחזור לימיי כתלמיד תיכון שמייצר לעצמו נוסטלגיה מזוייפת לשנות הששים בסן פרנציסקו דרך כתבות ה"עשרים שנה ל".
לעניין נייר הטואלט, אם החלטת שכסף הוא לא מחסום, אין כמו החבילות הקטנות והיקרות להחריד של קלינקס, רק תזכרי – ריבוע אחד בכל פעם או שיהיה לך עסק עם שריל קרואו.
קליניקס שולתת!1
לא רציתי להגיד כלום ולקלקל לך את ההנאה מהמחירים המטורפים שדופקים לך על הכלבלבים. אבל תכלס זה נייר דיי פושטי. נסי קלינקס ותראי התמכרות מהיא.
אגב, אצלנו אין כלבלבים ואחרים לא בגלל שהוא שאנחנו חוסכים,למרות שרצוי שיום אחד נתחיל להביא מחירים בשיקולי קניות שלנו, אחרת יהיה לנו שמפויים יקרים למקלחות בממטרות ציבוריות. הנייר נבחר לפי כמות הכימיקלים שלו. הגבר אמר שבגלל שאנחנו בית של נשים והצבעים והריחות האלה לא טובים לנו לפיפי, לבחור רק ניירות לבנים רכים.
——————————————————————–
שתדעי שגם אני לא דפקתי חשבון ועם כל הג'יפה והלללה, פשוט הלכתי למיטה.
-אנחנו יותר בכמות הנקבות המתגעגעות, אז לגעגועים שלנו יש יותר משקל, כולל האב טיפוס של הפולניה-
אהה
הסבר למחירים המטורפים.
אצלנו לוקחים עליהם 44 ש"ח או משהו דומה. אני לא יודעת איפה את מצליחה למצוא בכמעט כפול. חשבתי שאלה כישורים שיש רק לי.
אעה, אני לא אוהבת קלינקס. זה נייר משעמם.
אולמוסט אני כוכך מבינה על מה אתה מדבר. כל האלה החייכנים על הבוקר – אין דבר נורא מזה. לא מגיעים לעבודה לפני תשע וחצי. כלל אצבע.
F – האמת שבשוק הכרמל מוכרים אותו ב 37.5. אני רק צריכה להפסיק להתעצל
(או לעבור לגור בכפר, לידך)
-אתן משו משו אתן. וגם שומר הפיפים חמוד לגמרי. אני יש לי טעם טוב במשפחות-
הלכתי לחתוך לריבועים. מהיום משטר-קרואו. ריבוע לכל פעם. שמעת בוג'י? שלא תופתעי שתגיעי.
(שלא לדבר על השיבוט שהורס את כדו"א בצורה סיסטמטית :))
בחיי אני לא מאמינה לקריאת עיני, ובטח גם F משתוממת.
איך משהו שעושה נעים בפיפי יותר מהאחרים נראה לך משעמם?
אין פצ'ולי ולא צריך להכניס להם רעיונות לראש. ממילא כשגיליתי נזעמת את עניין הלוונדר (למה כל כך קשה להבין שאני רוצה נייר טואלט רך, מפנק, ונטול כל ריחות וציורים עליו?!) הוא אמר בפרצוף
תמיםמתמם: "באמת? לא שמתי לב".מה זה "זכרים משלנו"? לא, סתם כדי להשלים לי חור בהשכלה וכדי לדעת אם להמליץ על האלוורה דנן.
זה לבן! ואין על זה ציורים! וזה אמור להיות תלוי בחדר אמבטיה!
יצא לך לראות את האמבטיה שלי? אני נראית לך כמו אחת שתשים שם לבן משעמם?
-עושה נעים בפיפי יותר מהאחרים צריך להיות במיטה. לא באמבטיה. דאמת' אנני, לא למדת כלום?-
משלנו, את יודעת, שאוהבים דברים של בנות (עע נייר טואלט לבנדר וארונות אמבטיה ורודים)בניגוד למשלהם, שאוהבים דברים של בנים (מלחמים, מנגל, בישול, אנא עארף. דברים של בנים, נו).
אם כך, אני חוששת שהוא לא משלנו. פרט לענין טואלט הלבנדר הם "משלהם" לכל דבר, עד למלחמות האקדחים בדירה וחוסר האיכפתיות מווילונות.
מלחמות אקדחים בדירה?
קונסולות כאילו? או על אמת?
וחוסר אכפתיות מוילונות זה משהו מאד מעורפל עם הרבה הרבה דרגות ביניים. החל מזה שהם לא מכבסים אותם וכלה בזה שהם מנגבים עליהם.
את צריכה להיות יותר ספציפית כדי שניתן להם סיווג סופי 🙂
קרציה, מה הדחף הזה לרדת לפרטים בגברים של אחרות? 🙂
או להתעקש לתחום אותם למיטה.
אני חוששת שגמני לא "משלנו", אם ככה, לפחות אחרי שגיליתי שלרשימת החנויות שאסור לי להיכנס אליהן כי הבנק ירצח אותי (ספרים, צעצועים, אביזרי מין, בגדים תחתונים ועוד) נוסף סוג נוסף: כלי עבודה. ולא מאלה שיש עליהם פרחים ורודים חמודים.
חנויות נעליים וקוסמטיקה דווקא לא ברשימה.
ואני מכריזה בזאת על מרד נייר הטואלט, מרג'. ריבוע אחד כל פעם? נראה אותך מול המון זועם, מנופף לומים וקורע ניירות טואלט לגזרים.
Fצודקת. שלה.
-מי תוחם אותם למיטה? ממש לא. הם יכולים להסתובב חופשי בכיף. רק במיטה צריך להיות נעים. וזה-
בוג' את משלהם, נו. כמו שיש בנים משלנו, יש בנות משלהם.
מה? את לא רוצה לתרום לאיכות הסביבה? את לא רוצה להילחם למען עולם טוב יותר? שאין בו אפקט חממה ויש בו אוזון, או משהו?
עולם טוב יותר זה עולם שיש בו נייר טואלט בשפע להמונים. ואנ'לא מבינה מה הבעיה שלהם דווקא עם נייר טואלט. הרי נייר זה חומר מתכלה אורגנית, ורובו ממילא מיוצר מנייר ממוחזר או משהו. לא ככה?
אני לא "משלהם" ולא "משלנו". אני משלי! פתית שלג ייחודי ומיוחד!
אוה… פריג'ידית לבנבנה שכמוך…
הערה לשאר הקרואים: לא רק שזה מיוחד הבוג'י, זה גם בא בכחול לפעמים. אם יש מזל.
נטפלו לנייר טואלט. חסר למה להיטפל?
-אמרה המרג' שיש לה תרסיס לכל אצבע ברגל ואחראית בעצמה לפירוק השכבה המגינה שמעל דרום תל אביב-
פאק! מתי הספקת את כל זה וגם לפרסם? וגם השרשרת שכבר משתרשת כאן? למה אין עדכונים כמו שהיו פעם בזה של הניהול של הבלוגים שמופיעים אצלך בבלוגרול? בינתיים רק קראתי את הדו"ח ועוד לא נכנסתי לתגובות – אני שומרת את זה לרגע כזה שיהיה לי לבד עם עצמי, רגע של חסד שהוא רגע של זמן מתוק.
מעבר לזה – עשית לי איטצ'ינג היסטרי לאמבטיה.
לא יודעת מה נהייה איתי, לאחרונה אמבטיות דוחות אותי. רק לך אני יכולה לספר את הטרגדיה הקשה הזו. משהו בשורשים הפולניים שלי מתחיל להתגבר עלי – במלונות אני חושבת על כל הזקנים, קמוטי הגוף שהשתכשכו באמבטיה הזו לפני ובבית, אני נטושת עוזרת שזה אומר שאת הפח זבל אני מנקה באמבטיה והקירצוף היסודי של האחרי-זה של האמבטיה לעולם לא יגיע. אני שכל כך אהבתי אמבטיות, מתקשה להניח את ישבני העירום נטול ההגנה על הפורצלן.
בדיוק דיברתי על זה עם F, שפעם לא יכולתי לסבול אמבטיות. זה הגעיל אותי. שלא לדבר על ג'קוזי. ועוד משותף. ועוד עם אנשים זרים.
אבל בדירונת הזו, אחרי מספיק פעמים שניקיתי שם, אני מרגישה בנוח לעשות אמבטיה וגם להנות ממנה.
אם כי סיפור הפח זו בהחלט בעיה. שווה לנקות. רק שלהמלצות על חומרי ניקוי וזה שווה לחכות ל F. היא יש לה את זה. אני עד לא מזמן השתמשתי בחול בריח לימון? כזה שהסבתא המרוקאית שלי היתה משפשפת איתו? שבא בגלילים ירוקים כאלה של קרטון ואלומיניום? רק לאחרונה התחלתי לסמוך גם על חומרים טיפ'לה יותר מודרניים.
אקדחים אמיתיים מפלסטיק. שיורים כדורים קטנים ומעצבנים מפלסטיק שאחר כך מתפזרים על כל השטיחים (ככה זה, דירה ירושלמית) ואז אני אוספת אותם כי לג'ון ויינים המקומיים זה ממש לא מפריע.
וזה עוד במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הם יורים את הכדורים הקטנים והמעצבנים על הדלת שלי כשאני מנסה ללמוד (על מי אני מנסה לעבוד. כשאני יושבת ובוהה באינטרנט). למען האמת, פעם אפילו הצטרפתי אליהם, ואפילו הצלחתי לפגוע בכוסית (עם חולם), אבל איכשהו זה לא ממש עושה לי את זה, קרבות ירי מפלסטיק, בגילי המופלג.
גם אני לא מכבסת אותם. לא צריך להגזים.
השתנה הרבה מאז שהצצתי פעם אחרונה..
התחלנו עם השירותים(נושא שאנו הגברים עוד מבינים משהו) והגענו לחומרי ניקוי- בקושי מכיר גריז לטנקים או ספריי כזה למחשב.
היה לי גם פעם כזה שעושה ריח וניל באוטו.
🙂 זה מדהים, נקודות ההשקה בינינו – גם מבינה אותי עם "המגעיל", מה שחשבתי שאףאחד אףאחד לא יבין אותי וגם אני עוד תקועה עם חול בריח לימון.
מחכה ל-F בקוצר רוח.
עשית לי את זה. אחרי הקירצוף אני הולכת לשחק אותה עם כל הנוזלים והמלחים שאי פעם קניתי. איזה כף, איזה געגוע.
אעה, אני לא מאמינה שאת מבוגרת מדי כדי לשחק באקדחים…
אם כי אני במצב קצת יותר גרוע, אני חוששת.
אני יורה באקדחי נדמה לי. בעצם עזבי, אני לא באמת רוצה להיכנס לשם.
אלמוסט -העיקר שבסוף זה תמיד מגיע לסקס. או עובר דרך סקס. או מתחיל בסקס. בקיצור – סקס זה טוב. למקרה שהתלבטת עד היום.
אתונ'קה – אפשר להמליץ לך על קצף אמבטיה פצ'ולי של נרות בשנקין?
את רוצה למכור/לתרום??? אצלי פטצ'ולי ישר מתקשר לתקופה ההיא, שבה הייתי זרוקה מהתחת, או מכל מקום אחר וגרתי בסיני בבית שבנינו מאבנים.
את לא רוצה שאני ארחיב ואני לא רוצה להיזכר…אני גם לא בטוחה שאם אני ארצה להיזכר, זה יתאפשר.
וכמעט בן- צר לי, הבלחתי ונדמתי, לא רוצה להפריע פה את עיקרון הרצף. בי אול מינס – נייר טואלט – זה באמת הנושא לדון בו. לו רק היה לי זמן ולא הייתי הולכת עכשיו לפגישה במלון אלכסנדר -שמעולם עד לפני אי אלו שעות לא ידעתי על קיומו המחתרתי על חוף ימה של העיר.
אני אוהבת מקומות חדשים.
את צריכה תרומה תגיגי לי?
לא מחלקים בקבוקונים של זה במחלקה הראשונה ללפלנד?
שוב אתן גורמות לי להרגיש לגמרי חייזרית.
אני היחידה פה שלא אוהבת אמבטיה? כאילו, בסדר, חמש דקות לשרוץ במים חמים ומבושמים. נגיד. ואחר כך? משעמם. אפילו לקרוא באמבטיה זה לא כיף, כי הדפים מתקרזלים מהלחות.
מקלחת, מקלחת זה ה-דבר. מים זורמים זה מגניב וכיף. שלא לדבר על איך שזה ה-ר-ב-ה יותר ידידותי למישהי בגודל שלי (טוב, חוץ מהמקלחון המעיק של ההורים שלי, שקטן עלי בשני מספרים. כל פעם שאני מתכופפת בו אני חוששת שאני כבר אשאר תקועה שם, כמו טריז מקופל).
המים זורמים גם באמבטיה
למה לסגור אותם? זה נחמד טוש עם מים זורמים. בכלל מים זה נחמד. וגם טוש. וזורמים זה יופי לגמרי.
-אנחנו גורמים לך להרגיש חייזרית? אנחנו? כאילו, זה שהשיער שלך נע בין צבעי כחול-בורדו-סגול, לא עושה את העבודה את אומרת-
אני מוחה: השיער שלי כרגע ג'ינג'י נורמטיבי לחלוטין, מה שבאמת גורם לי להרגיש חייזרית.
אני צריכה לחזור לצבע נורמלי בהקדם. אני מתגעגעת לכחול/סגול שלי.
אתון, זה ממש ממש קל. כל מה שכתוב עליו יעקובי עושה את רוב העבודה שהא מבטיח. עדיפות שניה אג'אקס.
אם את ירוקה ועשירה, זה כבר סיפור אחר לגמרי ואני אשאיר את זה לאנני. אולי יצא לנו אפילו פוסט נורמלי ממנה.
הו, הנה חזרתי וכמה אינפורמציות חדשות יש פה.
1. *הדפים מתקרזלים מהלחות* איזו פרוזה איזו…
2. ידעתי שהתחתנתי טוב. מסתבר שאת אג'אקס אני מכירה. יעקובי מעולם לא שמעתי. הנה למדתי דבר חדש.
3. ירוקה ועשירה זה כל המוצרים האלה של החברה הזאת "אקוובר"?
4. וואלה אנני – פוסט לירי על חומרי ניקיון אקולוגיים – זה אתגר.
4. מרג' – במחלקה הראשונה ללפנד מחלקים בקבוקוני ספרי לעיצוב האווירה באיגלו, משהו בניחוח כלבי ים וסלמון. פט'צולי ואמבטיות זה לא הקטע של לפלנד-לנד.
טוב זו לא חוכמה. בוג'י סופרת. אמיתית. עם ספר. על המדפים בחנויות הספרים כאילו. לא כמו שאני סופרת. כמה קוצים הוצאתי מקשקש היום נגיד. בערך חמשמאות, אגב, למקרה שאת כבר בעניין של הספרות שלי.
עכשיו אני בעצמי זקוקה לחומרי ניקיון. הגריאטרית שלי החליטה להשתין בכל הבית. אמא שלה זונה. אבל עדיין צריכה לשטוף. סאמק.
יו איזו באסה.
לאות הזדהות כשאני אשפשף היום את האמבטיה, אני אחשוב עלייך, וגם כשאני אשקע לי לעת ערביים בגיגית שניקיתי. בינתיים אני רצה למכון כושר.
נו ומה עם הספר שלך? מתי נראה אותו על המדפים? אני בטוחה שמיד עם הוצאתו לאור הוא ייכנס לרשימת ספרות החובה לבחינות הבגרות. דורות יתחנכו על ברכייך. תהפכי לאלמותית בעודך בחיים.
כל זה פחות חשוב. מה שיותר חשוב, דווקא נראה לי שלספרות שלך יש פוטנציאל כלכלי. תחשבי על האפשרות לקנות פט'צולי עם המילים שלך.
לקנות פצ'ולי עם המילים שלה? להפך: למה לא לבשם אותן? תחשבי על הרעיון החדשני: ספר בריח פצ'ולי, עם אלוורה, והדפסי כלבלבים! היי, אל תגידי לי שמה שטוב לנייר טואלט לא טוב לספרות אמיתית.
(וידעתי ששנים של כתיבה ישיגו לי הכרה מטעם הציבור, אפילו אם זה רק הערכה לפרוזה שלי בתגובות לפוסט של מישהי אחרת על נייר טואלט. אני מרגישה ממומשת.)
בוז'י את סטארטאפ מהלך – הנה תמונה: את יושבת בשירותים, סיימת לקרוא עמוד לצחוק ולבכות ואז את מנגבת איתו – יותר פוסט-מודרניסטי מזה לא יכול להיות. הצגה תכליתית לעניין שהיצירה היא בת חלוף, ושהמילים – גם המרגשות ביותר, שוות לתחת. שהכל בסוף נשטף.
החיים בזבל 😕
בוז'י ואתון, נעמתן לי מאוד.
תגיגי דארלינג,
יש מצב לסחוב אותך לשופינג נעליים בשישי בבוקר?
הבהמה אכל לי את הזוג האחרון. נשארתי עם מגירות מלאות בעקבים של 8-13 ס"מ וסנדלים מחדרה.
כשנגיע למצב שבו לא יהיה מצב לסחוב אותי לשופינג נעליים בכל יום שהוא, בכל שעה שהיא –
אנא, חתכי לי את הורידים וגאלי אותי מייסוריי. זה יהיה לי עדיף.
צטערת, אני לא יכולה להבטיח דבר כזה. את יודעת שאני לא פזיזה בתשובתי כשמדובר בדברים כמו, חיים, מוות ונעליים. הרצתי את כל התסריטים האפשרים בראש והגעתי למסקנה, שגם אם לא תהיי מראה מלבלב ביום שישי בבוקר בין כל הסירים עם הרוטב האדום שאת מכינה לשבת. החיתולים המסריחים ששכחת לזרוק בזמן, עדיין ליבי לא יעמוד לי להשאיר את המלאך תכול העיניים שמורט לך את השדיים, יתום.
אבל עד אז, תני להנות ממך. יום שישי ראנ דה וו. ולא בחדרה!
קאם טו דה ציווליזיישן, פליז. איי בג יו.
את כל כך הולמת את העיר הגדולה, שזה ממש נורא לבזבזותך על החדר אוכל בקיבוץ.
אתן משעשעות.
עני את מצחיקה.
מרג' את כיפית
ואתה מותק, דוד. בחיי.
:נשיקה:
לא יכול להיתאפק, במישרד אני מקלל את נייר הזכוכית שמשמש כנייר טואלט, בבית רק אבל רק אלא עם הלבבות או אלא עם הכלבלבים. לא אכפת לי כמה זה עולה העיקר שאני לא אפסיד חצי ליטר דם בשרותים
ואני אומרת – כל הקטע זה לא להתאפק. הסיבה היחידה להתאפק היא נייר טואלט לא מוצלח 🙂
-אני מביאה מהבית, אגב-
כל כך מותק שלא שמרת את הפלאפון המזורגג שלי
כוסעמק האינטרנט הזה.
עכשיו נשמר. נשבעת. תתקשר כשאני ערה רק, בפעם הבאה.
ואל תאמין לי שאני אומרת שאני לא ישנה. אני תמיד אומרת את זה כשמעירים אותי. זה כי אני לא ערה מספיק כדי לקלוט כמה ישנה אני
🙂
פיג'י? מי אמר פיג'י?
אני חושבת שאני
(אבל סיכוי סביר שאני אכחיש אם יתברר שזה יכול לשמש נגדי)