זה התחיל אי שם בגיל שלוש וחצי. בית חולים בלינסון של סוף שנות השבעים. איזה רופא ארור שהחליט לעשות לי ניקוי אזניים דווקא כשיש לי דלקת מתחת. כאבי תופת. ומאז – 27 שנים, לא נתתי לאף רופא לגעת לי באוזניים. כל ניסיון גרר התפתלויות ויבבות ונגמר בזה שהרופא לא רצה לראות אותי יותר..
התיאוריה אמרה שאם לא שמעתי עד עכשיו ושרדתי, כנראה שזה לא כזה חוש קריטי. עובדה. אפשר בלעדיו. גם ככה אני חיה בבועה אז זה שאני לא שומעת ולא רואה רק עוזר.
אין לי מושג איך היא עשתה את זה, אבל דוקטור סאבו ניקתה לי את האוזניים אתמול. זה לקח חמש דקות לאוזן. הרבה המהומים מרגיעים ובעיקר עדינות.
אלוהים ישמור, אני אומרת לחנית בטלפון, אני לא יודעת איך אתם חיים ככה.
מה זאת אומרת?
ככה, עם כל הרעש הזה. יצאתי לרחוב וכמעט השתגעתי. מה זה?
אה, היא אומרת. זה נקרא אובר קומפנסציה. יום-יומיים ואת מתאזנת חזרה. אף פעם לא ניקו לך את האוזניים?
התחנה הבאה היתה בית המרקחת הקרוב. שלושה סוגים שונים של אטמי אוזניים. בשביל מה את צריכה כל כך הרבה? שואל אותי הרוקח. אני מנסה לחזור חזרה. לחזור חזרה? כן. אני רוצה להפסיק לשמוע שוב. הכל נורא חזק. רעש של מכוניות. רעש של אנשים. הרעש שהאוטו עושה בנהיגה. אני לא יכולה לאותת בלי לעוף אחורה מהעוצמה.
אז ככה זה לשמוע? אני שואלת את הגיק כשאני חוזרת סוף סוף הביתה. כי אם כן אני לא רוצה את זה.
שטויות, הוא אומר לי. את תתרגלי.
זה נורא. זה פשוט נורא. אני שומעת הכל. אני שומעת את התקתוקים של המקלדת, את הרעש שהשיער שלי עושה כשאני מזיזה את הצוואר, אני לא יכולה לסבול את המהומה של המים במקלחת. והקול שלי מהדהד לי בראש.
זה יעבור.
ומה שהכי נורא, אני מסרבת להרפות, זה שבגלל האובר קומפנסציה הזו, הקול שלי נשמע לי חורק.
אה
מה?
אהמ
מה??
כלום.
תגיד נו. מה?
זה לא האובר קומפנסציה.
מזתומרת?
זה לא האובר קומפנסציה שבגללה הקול שלך חורק.
סליחה?
זה הקול שלך. הוא צרוד.
באמת? ככה אני נשמעת גם לאחרים??
אהה.
חורקת?
לא חשבתי על חורקת, אבל כן. אף פעם לא שמעת את עצמך?
לא ככה.
אוה. אז אין לך מושג איך את נשמעת?
מסתבר שלא.
מממ
מה?
זוכרת שבפעם הראשונה שנפגשנו ניסיתי לשכנע אותך לצאת איתי החוצה מהפאב? זה היה כדי לבדוק אם הקול שלך באמת נשמע כאילו את באמצע זיון, או שזו האקוסטיקה. ואגב – בטלפון זה עוד יותר מודגש.
אני לא מאמינה.
זה די סקסי בדרך כלל. אם כי, הוא מוסיף בשקט, לפעמים זה נשמע קצת כמו דונלד דאק.
אתה זוכר שעכשיו אני יכולה לשמוע כשאתה לוחש, נכון?
את תתעלמי מההערה בסוף נכון מותק? את לא היחידה שצריכה תקופת הסתגלות, את יודעת.
תגליות נוספות ב12 שעות האחרונות: הדירה שלי לא כזו שקטה. המקרר עושה רעש. להתקלח אפשרי רק עם אטמי אוזניים. הוא מעוניין להעביר את הלילה בלגרום לי להגיד כל מיני משפטים שלחלוטין נוגדים את טבעי הלא-אנאלי.
אה כן, ושדווקא יש סיבה לא רעה בכלל לזה שדונלד דאק לא הוציא דיסק אף פעם, אז ממש עדיף שאני לא אשיר.
Let us leave the beautiful women to men with no imagination.
(Marcel Proust)
מרג' 
כאמור, עוד יום – יומיים.
וודר תוסיף ותספר לך שבפעם האחרונה שאני הייתי במצב הזה היינו בסיני, והוזעק רופא חרום אחרי שהפקק התנפח וכאב.
משפט המפתח של החופשה הוא
"All this came from her ear?"
"One ear only !"
_____, _________ ___ __ ____ ____
___ _____… _______ __ ____:)
___. _____!
^^
לא הכל רע, אפשר לשמוע את הים…(ואת כל המכוניות שטסות לאורך הטיילת)
בעיקר כשגרים כל כך קרוב למכוניות שטסות לאורך הטיילת 🙂
חנית, אני עסוקה בלהגיד שקט שקט כל היום לכל מיני אנשים. זה נורא כל הרעש הזה שאנשים עושים
-אהמ אהמ-
שימי מוזיקה שאת אוהבת. תהני מהאזניים הפתוחות.
אוזן שמאל שלי נסתמת פעם בכמה שנים. זה דווקא די מעצבן, כי זה מוציא אותי מאיזון, במיוחד בנהיגה. לכן אני הולך מדי פעם (לפעמים כטיפול מונע) לדוקטור כדי שיעשה שאיבה. אני מודה שאני נהנה מזה…
וואלה
יש מצב שעכשיו, כשאני מאוזנת (מממ) אני אוכל לעשות את הרישיון אופנוע ההוא, שחלמתי עליו. פעם. בלי ליפול כל חמש דקות. וגם בלי להפיל את כל האופנעים בסביבה בדיוק כשהטסטר מסתכל עלי. וגם בלי ליפול על הטסטר בעצם-
*Shameless plug*אם את רוצה לשיר יש פילקסינג בהרצליה ביום חמישי, ושמה לאף אחד לא יהיה ממש איכפת אם את חורקת- קול מכוונן זהאופציונלי בלבד באירועים כאלה 🙂
יש מצב שאת משתדלת פתאום להרעיש פחות?
-יש גבול לשינויים שאני יכולה לספוג-
אבוי, אני מרעישה?
עופר מה זה פילקסינג? ואיפה זה הרצליה?
פילקסינג זה אירוע שבו חובבים מתכנסים בבית של מישהו ושרים פילק עד כלות, הנשימה, הלילה או הכוחות.והרי הסבר מקיף מהו פילק, אמנם באנגלית.
תמצות של תמצות: פילק הוא מוזיקה שנכתבה ע"י חובבים עבור חובבים, והרבה פעמים מתוכננת כך שאפשר לבצע אותה בצורה סבירה עם גיטרה לכל היותר.
נ"ב לגבי מיקומה של הרצליה אני לא סגור בעצמי- בעיקר כי אני לא זה שצריך לנהוג לשם:).אני חושב שהיא איפשהו בצפון גוש דן, קצת אחרי רמת השרון.
לא לשמוע זה באמת יתרון איפה שאת גרה.
יו דונט נו וואט יו גוט טיל יו לוז איט.
תחזיקי מעמד.
יו דונט נואו ואאט יו גוט טיל איטס גון.
מתחיל להסתדר, תודה. אני כבר מסוגלת להתקלח בלי אטמי אוזניים.
אבל עדיין יש רעשים שאני לא מצליחה להתרגל אליהם (קשקש לדוגמה, נובחת נורא חזק מסתבר)
איזה ברסלבים מרקדים? אני לא חושבת שיש כאלה לידי.
איפה בהרצליה? או שזה פשוט הרצליה? זה קטע שהאירועים האלה מתקיימים תמיד במקומות אקזוטיים.
שיט, זה אומר שעד עכשיו לא שמת לב שאני מדברת מהאף?
חשבתי שאת אוהבת אותי למרות האינפוף
ראיתי כמה מרקדים בשינקין בפעם האחרונה שביקרתי. בקרוב עדכון לגבי מועדי הטיסה.
זה בבית של מישהו ככה שאני לא חושב שנכון לתת כתובת מדוייקת במקום "פתוח"על הרשת.תשלחי לי אימייל לflash119is אשר בyahoo.com ואני אשלח לך מיקום מדוייק.
וואי, היום אני אשמע אותך בפעם הראשונה. מאנפפת את אומרת? אינטרסטינג.
מצד שני את יש לך מזל את שאת כזו מהממת ושמהירות האור יותר גדולה ממהירות הקול 🙂
אלוניס בואי כבר. נראה לי שאני אחכה עם המזוזה עד שתבואי 🙂
עופר ברור שלא. אני גם לא בטוחה שנכון לתת לי כתובת בכלל. שאלת את המישהו קודם?
ההזמנה עצמה פתוחה בפירוש, כמו לכל פילקסינג.מי שרוצה מוזמן בהחלט להגיע ואין הגבלה כל עוד האורחים מתנהגים בגבולות ההיגיון.אם את רוצה להביא את קשקש אני אצטרך לשאול אותו כי אני לא יודע אם יש לו אלרגיות וכאלה, אבל חוץ מזה בהחלט מקובל להביא אנשים שבעל הבית לא מכיר לאירועים האלה.
צירוף מקרים: אני בדיוק עושה סקר ספרות על ענייני תגובות של המוח למוסיקה והאפקט של התרגלות אחרי חזרה (מה שאמור להגיע להיות המאסטר בסופו של דבר…).
תוכל לשלוח לי קישורים או משהו?אני לומד כרגע מדעי המוח לתואר ראשון בבר אילן ומתעניין מאוד במוח ושפה, שהוא נושא די קרוב.
פנינט,
מאנפפת, מהממת, הכל שטויות, אני הייתי שם כשהן הודו שזה הכל בגלל ארון הספרים.
שבדיוק רוקנו לה אתמול 🙂
-אסף, בלוג זניח זה נחשב ספרות?-
אתמול במסעדה, בסמוך לנו ישב גבר רחב מימדים בנוי לתלפיות שהיה לו קול של ברווז. חשבתי עלייך.
וגם- פששששש, איזה קוראים אינטליגנטים יש כאן: מדעי המוח, תזות על הקשבה למוזיקה. מוח ושפה. מסתבר שהאתון עם הנטיות לעיסוק בסוגיות מוזכיסטיות – לא לבד !!!!!!!1 מדעי המוח שולטתתתת!!!!!!!!!!111
הנה באתי לחזק ויצאתי מחוזקת.
יש לי נטיה לעלות בזיכרון כשחושבים על ברווזים. לא יודעת למה.
כל נושא הברווזים הופך להיות מוטיב חוזר בחיי.
-יופי. עכשיו אני הכי עאמה בבלוג גם. כאילו לא מספיק לי בבית.-
את רצינית בענייני הברווזים????? 😯
כי זה גם מוטיב חוזר בחיים הזוגיים שלנו – צפי לפוסט. ראי הוזהרת – יהיו גם תמונות….
וגם – התבלבלת קשות – העאמות זה אנחנו – אלה עם הסוגיות
במת? ברווזים?
זה גם היה מוטיב חוזר בחיים הזוגיים שלי, כשהייתי בזוגיות עם ברווז.
אבל הוא היה מגולח. רוב הזמן.
-אני מיחאבבת את התמונות שאת שמה. אם הן לא של גברים בחליפות פרחוניות-
ברווז זה בסדר גמור (אפילו מגולח), רק לא נחש, עקרב וצלופח.
אפילו לחמור יש נקודות חיוביות 🙄
וגם דג – זה לא אופטימלי, אבל נשארים בחיים.
אבל הכי הכי זה ערצב על אי-בודד.
היתה פעם סדרת ספרי ילדים, שהיו בם סיפורים לחגים. כל ספר היה מוקדש לחג. בספר של שבועות היה סיפור על ילדה שגידלה ירקות בגינה, אבל ערצב מרושע השמיד לה אותם כל הזמן. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שנתקלתי במילה הזו.
מילא לא שומעת, לא רואה.
עכשיו מסתבר שיש גם בעיות קוגניטיביות, איפה כל האלה שלומדים מדעי המוח כשצריך אותם?
התכוונתי עד שאת הגעת לי לחיים כמובן, והצפת אותם בערצבים…
-קוגנטיביות בתחת שלי. אם קצת משקיעים מגלים בדרך כלל, שבסוף הכל מתכנס לתוך אי הבנה. מילים מילים. מור דן וורדז. וזה –
אז יאללה להתכונן – אני נוחתת ב9.9 השכם בבוקר. כל כך השכם שזה אומר שעוד בערב קודם אני אהיה בדרכים ואין מצב בטיסת לילה לישון. בעצם אני צריכה לחפש את הסכי עיניים האלה. אולי יחלקו בטיסה אבל למה לסמוך על הגויים.
ואם את צריכה שאני אחזיק לך את היד כשהולכים לקנות לך מזוזה – נו פרובלם.
מה שנכון נכון.לא זוכרים מה שלא מבינים- וזה בדוק עם תעודות.
אוי עופר, פתרת לי כמה תעלומות ענק. כמו למשל, לאן נעלמה כל הילדות שלי, או איך זה שלקחתי קורס שלם בהשקעות ואני לא זוכרת ממנו כלום. וגם למה אני לא מצליחה לזכור את תורת היחסות ועוד כמה מושגים מרכזיים בפיזיקה המודרנית.
באמת, עופר?
ומה עם אותם אנשים המסוגלים לצטט דברים כמו ספרי טלפון שלמים בעל פה? ואני לא מדבר על מי שיש להם זיכרון צילומי או savsnts למיניהם שיכולים לדקלם את פאי עד המקום ה… אחרי הנקודה העשרונית. אני מדבר על אשנים פשוטים שהתחנכו במערכות שמקדשות אל הלימוד בעל פה של טקסטים ועובדות, ולא את החקירה וההבנה שלהם.
או, בדוגמה הרבה יותר קטנה, מה יש "להבין" במספר טלפון שאותו אתה זוכר בעל פה?
האמת היא שמנגנון הזיכרון הוא כה מורכב שאנחנו לא מבינים את כל התהליכים שגורמים לנו לזכור דברים מסוימים ולשכוח אחרים. אם אתה רוצה שלקביעה שלך יהיה תוקף כלשהו אתה צריך לומר שאנו זוכרים מה שאנו מבינים.
🙂 האתון מאושרת. סוף כל שיח אקדמי כבד ראש אצל המרג'.
הייתי מוכנה לשלם הרבה בשביל לראות את הפרצוף המבועת של המרג'.
ולאחר הקדמה קצרה זו, ניגש לזיוני השכל:
אני חושבת שכדאי להבחין בין זיכרון חזותי לזיכרון שנשען אולי על סוג מורכב יותר של פיענוח. נניח פענוח וזיהוי צורה שעליהם מתלבש אחר כך זיהוי מושגי אבל ברמה פשוטה כמו זיהוי מספרים מול פיענוח וזיהוי מושגי מורכב יותר.
וקני – הטיעון שלך זה סוג של יריה עצמית ברגל. בדיוק, מכיוון שאין פה מה להבין, אז זוכרים. אפשר להסתכל על זה גם ככה…זאת אומרת המידע החדש לא מתחכך עם מידע ישן. אין בעייה של קיטלוג ומיון.
דוגמא מצוינת לעניין היא העובדה שעד היום זוכרת את שירת דבורה/או שירת הים – בכל אופן הדבר הזה שמתחיל ב"אל טל ואל מטר עליכם שדות פלישתים… בן תעלוזנה בנות ערלים"… שהכריחו אותי ללמוד בבית ספר.
במחשבה שנייה אולי לא כדאי להמשיך כאן את הדיון, זה מציף אותי בזכרונות קשים ולא עוזר לי להבין את תורת היחסות.
חמורה. תתבישי לך. קוראים לזה קינת דוד.
מצטערת אם נסחפתי, פשוט זה הדבר היחיד שהצלחתי ללמוד בעל פה בבית הספר וגרם לי לחשוב שאולי אני לא כל כך טיפשה לעומת הילדים האחרים.
וזה שכל ילד דיקלם את זה בתורו ואני הייתי האחרונה ברישמה, עזר מאוד. ועדיין, זה גרם לי להרגשה מאוד טובה שסוף סוף הצלחתי במשהו.
-ואני לא זוכרת שום דבר אחר מהדברים שכתבתם למעלה-
אתון, אני אשמח להמשיך בדיון, אבל רק ברשותה של בעלת הבית.
כינת דויד – שוב חזרנו לחיות???
זה מה שאני תמיד טענתי, כשרציתי בעל ישראלי. העניין הזה שאתה משחזר שורה אחת – וזה מעלה אוסף שלם של זכרונות ששייכים למאגר משותף שזר לא יבין. זר לעולם לא ידע להתחבר אל הרגע ההוא שבו עמדת ודיקלמת מול המורה לתנ"ך את כינת דויד. אותה מורה לתנ"ך אגב שאחר כך פגשה אותי ואמרה לי – את הפתעת אותי, לא חשבתי שיצא ממך משהו. וזה אחרי שבכל זאת דיקלמתי לה את הכינה במלואה.
(העסק כאן הופך להיות נוגה מרגע לרגע)
ומרג' – הם לא רק אינטליגנטים הקוראים שלך הם גם נאמנים באופן מעורר השתאות, השמחה שלי על דיונים כבדים, תה ועוגיות הייתה מוקדמת מדי.
נכון kenny, חטאתי פה בהכללת יתר טיפה, אבל הכלל שלמדתי בפסיכולוגיה קוגניטיבית הוא כזה:מה שלומדים בלי להבין- זוכרים מעט לאורך זמן, מה שלומדים ומבינים ברמה הסמנטית- זוכרים יותר, מה שלומדים וממש יוצרים עליו דברים ותוכן- זוכרים הכי הרבה ולהכי הרבה זמן.זו הסיבה שאנשים שרק משננים חומר חודש, ולפעמים אפילו שבוע, אח"כ לא יוכלו לתת לך מילה מרובו.
לגבי תרבויות שמקדשות את הלמידה בע"פ- בדרך כלל למידה כזו או שהיא של חומר בעל משמעות תרבותית או שהיא של חומר שניתנת לו משמעות תרבותית.כן, אפשר ללמוד ולשנן ספרי טלפונים שלמים, אבל האימונים לזה יקחו כזו כמות של זמן שזה לא יעזור הרבה(בניסוי מסויים אימנו סטודנט לזכור רצף של 80 מספרים- לקח להם 200 שעות אימון נטו, כלומר כ5 חודשים במשרה מלאה), ואני אישית מאוד אתפלא אם האנשים האלה לא "מספרים לעצמם סיפורים" על השמות והמספרים בשביל לזכור אותם יותר טוב- אני יכול לדוגמא לספר לעצמי סיפור על המספר 9763782 שהיו תשעה אנשים שהלכו בדרך, ופגשו שיירת סוחרים בת שבעה קרונות שממנה הם קנו שש פרסות לפרזל מחדש שלושה מסוסיהם בעיירה שהיתה שבעה קילומטרים משם בעבור שמונה זוזים ושתי אגורות.זו הסיבה שmnemonics הם שיטת לימוד כ"כ פופולרית במקומות שלומדים בע"פ.
קני – דברו חופשי, אני בינכה לא אזכור שום דבר מזה אחר כך.
אלוניסקה – 9.9 זה נהדר. בדיוק על יום הנישואים השני שלי. נוכל לחגוג אותו ביחד.
-ושאף אחד לא יאמין לפלו, יש לה זיכרון מפחיד ממש. למען האמת הזיכרון הכי מדהים שיצא לי להיתקל בו. האשה היא פרקטיקלי Rainwoman של הזיכרון-
אני רושמת לפני, דברים שקשורים בדוד המלך מתחילים ב-כ' לא ב-ק':
כינה
כינור
כתום
נושא כלים
כנף ביגדו של שאול
כס מלכות
כלע לו בול בפוני 🙂
יאללה כ' –
כוס של האמא של המרג' שלא טורחת לקרוא אצלי פוסטים מושקעים עם תמונות של ברווזים. אז מה אם את עובדת מרג' ויש לך נזילות. גם לי יש נזילות 😥
וגם
כ-מה שנים תדרשנה לי להבין את הסאגה שמתרוצצת כאן? 1 ברווז – אחת מרג', ואחת אנני???? וזה כמובן חלק מאוד מאוד מצומצם של הפאזל שהשאירו אותי להרכיב כאן. ברור לי איכשהוא שה-F לא בקטע של ברווזים.
ואחרון (שימי לב לכפל הכוף F)
כול כאלב ביג'י יומו.
🙄
אני באה אני באה לראות ברווזים. רבאכ. איזה לחץ.
בדיוק התפנה לי זמן עכשיו, אחרי שניצלתי מהתחשמלות, ניקוי אזניים, אובר-צלייה בקרני UV, ומדידה של ג'ינסים במידה 42
(כןכן. היא יורדת)
-ואת המאמר החדש של הצוללת בוואיינט כבר ראיתן? אם לא מצליח לראות את הצוללת עצמה, לפחות נראה משהו שהיא עשתה-
(הדבר היחיד שיותר גרוע מליההפך לסלב, זה להיות החבר שלו מהתקופה הטרום-סלביות שלו. אח. ההזנחה)
אויש מסכנה. נורא ואיום פשוט.
🙄
:over:
:play:
:dead:
:scratch:
:belly: