מדור פרסומי

מנהל בלוגלי ואני, יש לנו מערכת יחסים של חיבה הדדית. מדי פעם הוא עולה מולי ואנחנו מקשקשים. לפעמים זה סוג של "הכה את המומחה" – החל מאיך מוסיפים תווים מיוחדים ב HTML וכלה במה זה לעזאזל פרנץ' מניקור*. לפעמים זה סתם כדי לשאול אם אני עדיין בחיים (מה שמאד מרגש אותי, ובצדק, בהתחשב בזה שאם אני אמות יידעו מזה רק כלבה אנורקטית, כמה פרעושים ניצולי-ריסוס ומנהל בלוגלי הנ"ל. כנראה). ולפעמים סתם מיילים שהוא שולח כדי לשעשע אותי. בדרך כלל הם עוסקים בענייני אופנה (וכוללים מגפיים ורודים). בתור כתבת האופנה של בלוגלי, הוא כותב לי,  בטח תתענייני במוצר הבא:

הלהיט החדש לקיץ– "כפכפי טופלס" ללא רצועות הנדבקים לרגל בפטנט מיוחד – ללכת עם להרגיש בלי!  מעניקים את הנוחות של ללכת יחפים עם הגנה מושלמת לרגל. הכפכפים משווקים בלעדית  ברשת ENTER . אודה אם תוכלו לכתוב על כך.

ברור שנוכל לכתוב על כך, אני חוזרת במייל לאדמינסטרציה, אבל הם צריכים לשלוח לנו כאלה, שננסה. אחרת על מה נכתוב?
זה היה קוריוז, מתקבל מייל הבהרה מההנהלה.
קוריוז קוריוז, אני בשלי, אבל לא כזה רעיון גרוע. למה שלא תצ'פר את הבלוגרים שלך? מוצרי יחצנות תמורת פוסטים.
אוה, אבל אז כולם ירצו, הוא נלחץ קצת מהרעיון.
איזה כולם ירצו, אני אומרת לו, מה כולם כמוני? ראית כמה פוסטים נכתבו נגד פרסומות בבלוג? יש אנשים עם אידאלים. לא כולם רודפי בצע, חובבי ממון ומחריבי בתי מקדש כמו המרג',  ומוכנים למכור את הבלוג שלהם בעבור כפכפים ועוד כאלה שיש להם רק צד אחד.
אז את חושבת שזה רעיון טוב?
זה רעיון נהדר, אני אומרת לו. ואתה המנהל הכי טוב בעולם. ובכלל איש מקסים. וכותב נהדר גם. ואל תשכח מי הבלוגרית החביבה עליך. אוי ואבוי לך אם אני לא בראש הרשימה למוצרים השווים (אני מוסיפה גם חנפנות וסחיטה באיומים לרשימת התכונות התרומיות שלי).

תכיני את הציפורניים, אני מקבלת הודעה כעבור כמה ימים, יש הסכמה עקרונית.
ברור. אני אומרת לו. פוקסי גאלור.
כמובן שאנחנו רוצים תמונות. הוא מציין.
של הדבק על הרגליים?
הבטיחו שלא נשאר כלום על הרגל.
אם משהו יקרה לכפות הרגליים שלי, מישהו הולך לסבול, אני מודיעה לו נחרצות.
תמונה
כזו, הוא כותב לי. רק בלי השערות. 
אז אני צריכה להוריד שערות בשביל זה עכשיו? זה לא קצת מוגזם?
מה עם האג'נדה** שלי, שפיתחתי בעמל כה רב***?
ופרנץ' כבר עשית? שימי לב להפנמה, הוא מפרגן לעצמו.
עוד לא. אתה לא עוקב. פרנץ' זה בידיים. ברגליים זה לאק אדום כהה****.
צריך מילון מצולם, הוא מסכם. יאללה. אין לי זמן בשבילך. חלקנו אשכרה עובדים בעבודה. תכתבי כבר. ושימי תמונות גם. 
 

———————————————————————————-

אז הגיעו הכפכפים. ונשארו בעטיפתם תקופה ארוכה למדי*****.
ברחת עם הכסף מגוגל והכפכפים? נזף בי המנהל. תפרסמי כבר.
אני מחכה לרגע הנכון, עניתי לו.
שבמקרה הגיע אתמול. הכפכפים הוצאו מעטיפתם. והודבקו אחר כבוד על כפות הרגליים שלי. על המכתב המצורף היה כתוב שפיתחו את זה כמה חבר'ה בארהב הברית שאהבו ללכת יחפים. גם אני אהבתי ללכת יחפה פעם. הייתי בת חמש עשרה. מה הבנתי מהחיים שלי? 
נו, נאנחתי לעצמי, פלאשבקים לגיל 15.  רק שאני לא אהפוך חזרה לפמיניסטית, ואחזור ללבוש שרוואלים ולקרוע צווארונים של חולצות שחורות במידה XXXXXL. רק אלוהים יודע למה חשבתי שזה יפה ללבוש חולצות שבע מידות יותר גדולות. מצד שני זה מתאזן עם החולצות שבע מידות יותר קטנות שאני מתעקשת להידחף לתוכן היום בלי להתחשב בעמידות התפרים המסכנים (שיעשו אותם עם חוט דיג מצידי. העיקר שאני אתפרץ החוצה איכשהו) ארזתי בשקית קטנה ורודה נעליים רגילות, למקרה שהכפכפים החד צדדיים לא יחזיקו מעמד, ויצאתי לעמל יומי. קודם כל לקחת חבילות מהדואר (את צריכה סניף פרטי משלך עם כמויות החבילות שאת מקבלת, אומר לי בייאוש רמי מהמינימרקט המופלא במינימרקטים, שמתפקד גם כסניף דואר זעיר לעת מצוא. שמתי תבות דואר חדשות. תבחרי לך אחת. אני לא משתלט על הדואר שלך), אחר כך לבדוק מה קורה עם ההוא שמוכר משומשים באלנבי 88 (טוב תודה. וגם קיבל ארגז מד"בים****** באנגלית כריכה רכה. אז אחרי הביקור שלי מצבו השתפר פלאים. לפחות זה הכלכלי), אחר כך לעבודה. בשלב הזה קלטתי שאני עדיין עם המודבקים. הנעליים המשובחות שהבאתי איתי עדיין בשקית (זמש חום עקבים 10 סמ), ופשוט נוח לי בטירוף. התלבטות קצרצרה והן נשארות בשקית. אני עולה עם הדבקיות החביבות למשרד.
מה זה? ע' הקולגה למשרד שלי מסתכל עלי בזעזוע. זה נראה זוועה.
אולי, אני אומרת לו, אבל זה נוח ברמות. זה כל כך נוח שאני מצטערת שלא היו כאלה כשהייתי בת 15 מוזנחת. הייתי הולכת לישון איתם גם.
את יודעת שאת נורא נמוכה? תורמת א' (קולגה ב') את תרומתה החיובית לדיון.
אני יודעת, אני אומרת לה. סתם אני דופקת את [הקרסוליים/ברכיים/גב תחתון/כל התשובות נכונות] בדידוי נמרץ על נעליים בלתי אפשריות? (לעד תיזכר ההופעה של ברי סחרוף בקיסריה, שבה ה XP היה בטוח שהוא איבד אותי, וחיפש אותי איזה 10 דקות, עד שהוא הבין שאני עומדת ממש לידו. רק שהורדתי את הנעליים)
אז למה את הולכת עם כאלה? היא מקשה.
זה נורא נוח, אני חוזרת על עצמי. זה כמו ללכת יחפה.
אני לאמבטיה לא הייתי הולך עם זה, ע' מסרב לשמר על ראש פתוח.
אתה גם לא יכול, אני עונה לו. זה לא תקף באמבטיה.

בינתיים כבר הגיע הזמן לחדש את הלאק. וגם נשברה לי הציפורן בבוהן של רגל ימין. מי שאמר בטר לייט דן נבר לא ידע על מה הוא מדבר.

———————————————————————————-

כשאני חוזרת הביתה אני מורידה את הכפכפים. מסתבר שדבק על הכף רגל כואב כשמסירים אותו. לא נורא, אבל לא נעים.
חשבתי שזה לא אמור לכאוב, אומר לי הגיק. קראתי במכתב המצורף.
אז לא אמור. אבל קצת כואב. מה שכן, לא נשאר דבק על כף הרגל אחר כך. זה כן.
זה באמת כזה נוח?
זה נוח שזה לא ייאמן.
אבל אי אפשר ללכת עם זה לים, הוא מצטט מכתבי הקודש,
זה בסדר, אני עונה לו. בגיל 15 לא הלכתי לים. חשבתי ששמש זה רע.

עוד ניסיון. בלי ג'ינס הפעם. אבל השערות עדיין איתנו. בכל זאת. אג'נדה וזה.

———————————————————————————-

 *בניגוד למה שמסתבר יש אנשים שחושבים, פרנץ' זה לא הדבקת אבנים טובות וציור פסים מזהב על הציפורן. לא. זה הדגשת הצבע הטבעי של הציפורן. פס לבן בחלק העליון שלה, ולק בהיר שמכסה את הכל. זה עדין ומטופח. כל מה שקשור בזהבים, ציורים, זרקונים ואבני אודם על הציפורניים שייך לכל הסקטור שנקרא "בנייה" ולא לפרנץ'.
** למה לא להוריד שערות ברגליים. כי זו כניעה לתכתיבים הגבריים של היופי. ושערות ברגליים זה דבר טבעי. לא צריך להוריד אותן רק כי גברים חושבים שעדיף חלק.
***סתם, חנית נתנה לי, אחרי שאמרתי לה שאני צריכה אחת שתצדיק את העצלנות*****   שלי. לא בא לי להוריד, נו. נמאס. כמה שנים אפשר להתעסק עם זה?

****יוחזר גוון "ויוה לה דיוה"! איך הפסיקו לייצר את הצבע המושלם הזה? אני שונאת שאני נאלצת להסתפק בתחליפים.
*****תכונות טובות של המרג' = תכונות טובות של המרג' + עצלנות
******אני קוראת רק את הקלאסיים, אני אומרת לו, כשהוא מנסה להכיר ביני לבין אסופת המד"בים הטובים ביותר לשנת 2002. יותר מדי בלבול בין מד"ב לפנטזיה בשנים האחרונות. מצטערת. אני אוהבת את המד"ב שלי חזק וקשה. עם הרבה פיזיקה וחלליות, ובלי פיות שמדברות עם עצים. 

An intellectual is a person who has discovered something more interesting than sex.
(Aldous Huxley)

פוסט זה פורסם בקטגוריה כן. טוב. בסדר.. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

35 תגובות על מדור פרסומי

  1. aviadk הגיב:

    לק אדום? באמצע יולי 2007?

    לא פלא שאת מסתובבת עם חתיכות פלסטיק דבוקות לכפות הרגליים!

  2. עומר הגיב:

    מה רע באדום? ומה זה משנה מתי? אן שזה בגלל שיש נורמות חברתיות כמו:
    You don't wear white after labor day שאני לא מכיר?

    אם היו לי כאלה, לא הייתי צריך לשטוף את הרצפה בבית אף פעם! הידד! הידד? כנראה עדיף שאני לא אקנה. 🙂

  3. פנינט הגיב:

    הרגתותי.
    מי לעזאזל רוצה נעלים שלא רואים אותן? ובאמת סליחה אבל ממתי הנוחיות הפכה לקריטריון? לא קונים נעלים רק אם זה ממש-ממש-ממש כואב.

    בכל מקרה, זה אפילו לא משהו שלא רואים אותו, רואים! וזה נראה פויה אפילו יותר ממה שזה נקרא.

    (הלק האדום, לעומת זאת, הוא בסדר בכל תנאי מזג אוויר)

  4. מרג' הגיב:

    וזה מפיה של זו שקנתה קרוקס. קרוקס!

    -לאק אדום שולתתתת-

  5. יוחאי הגיב:

    יפה לך כפכפי טופלס!
    וכמה עולה המוצר הכה נפלא הזה?

  6. מרג' הגיב:

    קומבינות בהנהלה אני אומרת לך

    -סוף סוף מישהו עם ביקורת בונה :)-

    אין לי מושג, לברר לך?

  7. אלעד הגיב:

    כל הכבוד, סחטיין על הלאק.

    נדמה לי שמשהו כמו 80 ש"ח.

    תגידי, אפשר להזיז את האצבעות או שגם הן דבוקות?

  8. פינגבאק: אלעד בבלוגלי

  9. עופר הגיב:

    אבלאבלאבל יש מד"ב קשה בזמן האחרון.ואפילו כזה מצויין.ואם את לא מאמינה לי לכי תקראי את העותק של Blindsight שPeter Watts שם על האתר האישי שלו.מד"ב כ"כ קשה שיש בו footnpotes שמפנים למאמרים מדעיים פרופר!

    נ"ב הכתובת של העותק היא http://www.rifters.com/real/Blindsight.htm

  10. drazick הגיב:

    נראשה מגניב…
    רק איפה נייק היו שמים שם את הלוגו שלהם?

    אז לא יהיה נייק?

  11. מרג' הגיב:

    שמונים שקל??? אלעד, נשמה שלי, בפעם הבאה תארגן לי לפרסם את המחלקה הראשונה של סוויסאייר. זה הרבה יותר מתאים ללוק הלייט-פורטיז שאביעד רמז שיש לי (יעני כל כך לא יולי 2007. וזה).
    מה שכן נראה שבפעם הראשונה בבלוג הזה יהיה רוב מגיבים ולא מגיבות. מה שאומר שלאק אדום עושה את שלו. למרות הביקורות הרעות. ככה זה קלאסי.

    עופר קיבלת מינוי רשמי – לספר לי על מד"ב מודרני ששווה קריאה. רצוי בהארד קופי. ושלא יהיו בו פיות.

    דרזיק – נייקי כנראה לא בעניין של להשקיע בינתיים. אחרת היה יותר הגיוני שג'וליה רוברטס תפרסם את זה. ולא איזו אחת מרג' מאיזה בלוג נטוש בשפה שאף אחד לא מבין.

  12. עופר הגיב:

    אוקי, למרות שההפניות שלי יהיו בדר"כ לאתרים כי זה מה שאני קורא(יותר זול)- אבל כמעט כל מה שעל האינטרנט אפשר למצוא גם מודפס על עצים מתים.אני מניח שקראת את "מלחמת האדם הזקן" של סקאלזי, נכון?אז יצאו באנגלית שני המשכים: The Ghost Brigades וThe Last Colony.אני גם ממליץ על "עיר בקיע" של רינולדס, והספר האחרון שלו Pushing Ice נהדר- יש לי אותו אפילו בהארדקופי, ככה שפעם הבאה שאת מגיעה לכנס או משהו את מוזמנת להזכיר לי לפני.

  13. מרג' הגיב:

    זה מה שקורה שאתה כל היום מול מחשב. כשאתה מגיע הביתה אתה לא רוצה לראות יותר מסכים מרצדים.

    -שלא לדבר על זה שעיקר הקריאה שלי נעשית על החוף, מה שהופך את כל עניין האינטרנט לקצת בעייתי-

    אבל המלצותיך נקלטו במערכת. בהחלט. תודה 🙂

  14. עופר הגיב:

    לגבי החוף והאינטרנט יש פיתרון פשוט:תורידי את הקובץ לפאלם ותקראי ממנו.יש לי ידיד שעושה את זה קבוע, ולו כי זה חוסך לו כאבי גב במילואים.

  15. almost30 הגיב:

    לא נראה לי, מסובך לי העניין עם הדבק. נישאר עם כפכפי האצבע בינתיים.
    רק עוד שאלה, צריך להוסיף דבק כל פעם?זאת אומרת זה מגיע עם שפורפרת דבק בערכה? :mrgreen:

  16. מרג' הגיב:

    פאלם? זה כזה באג 2000…

    -או במילים אחרות: אין לי:)-

    אולמוסט זה אמור להתחדש עם משפשפים את זה עם סבון כלים. זה נשמע לי קינקי, אבל אני אנסה ואדווח תוצאות.

    (לגמרי רוב גברי. או שזה כי גברים פשוט יותר נאמנים? גם לבלוגים שלא כותבים בהם?)

  17. almost30 הגיב:

    טוב, נמתין בסבלנות… (בהחלט קינקי)

  18. מרג' הגיב:

    הממ
    מאכזב משהו
    אני אנסה את זה* שוב.

    *לו הייתי רוחצת בכזו דבקות את הכלים המקוריים..

  19. almost30 הגיב:

    אולי צריך להכניס למדיח? (אם קינקי אז עד הסוף)

  20. מרג' הגיב:

    אני לא חושבת שאתה מבין, אולמוסט
    אם אני קונה מדיח, זה כדי לגור בתוכו. אין מצב להכניס גם מדיח לפחונצ'יק. גם ככה אני באובר-לואד. ואובר ווייט. גם.

    -שברתי שיא חדש באכלוס נפשות למטר רבוע. וזה בלי לספור את החיות מחמד של החיית מחמד-

  21. shin הגיב:

    נראה מעולה. אם רק הייתה דרך אחרת חוץ מלהדביק את הכפכף לרגל…

  22. almost30 הגיב:

    אז לא צריך מדיח, לפחות יש לך כפכפים טופלס 🙂

  23. anni הגיב:

    כי לנשים אין מה להגיד בנידון חוץ מאיכס פיחס.

    אשכרה מכרת כפתך לשטן תמורת שלמונים פירסום וחומר לכתוב עליו. ומה זה בזול…
    עדיף כבר לעשות עסקים עם ההוא שלפני שהוא מחתים אותך על חוזה יש להשיל נעלים מעל הרגלים.

    איכסה פיכסה.

    -אבל לאק אדום שולטת*-

    *בשביל המקוריות.

  24. האנני הזו כל פעם מוציאה לי את המילים מהפה. איכס פיחס בריבוע.
    וגם בעניין של העסקים וגם אדום שולתתת וגם אני שוקלת להקדיש שיר על תחתונים לה-מנהל. מה אתן אומרות? לכבוד טו באב. אני צריכה להחליט בשעות הקרובות כי טו באב תיכף יעלם. מצד שלישי נמוך מזה לא יהיה לבלוג שלי לאן לרדת, החלטה קשה.

  25. anni הגיב:

    עזבי אותך אותן, טו באב זה לרווקות 🙂

  26. בבית הקפה השכונתי ראיתי את הבלונים לכבוד יום האהבה ושאלתי את המלצרית אם אלו הן ההכנות למסיבה הפרועה? מסיבה פרועה @@!!????? היא גיחכה לעברי בבוז, והסכמנו בינינו הסכמה שבשתיקה שכל עוד תושבי עירי האהובה ימשיכו לקבל תרדמון דרך המים – הכי פרוע שיהיה כאן – זה שהבנים יקנו לבנות את הדיל הזה שהקפה מציע: 2 כוסות יין ועוגה (אללי). אז חיפשתי בשארית כוחותי איזו דרך מקורית לחגוג ואת אנני את ניפצת לי את הבועה. את שוב צודקת! מה נהייה ממני? בשלב הבא יזמינו אותי לבתי ספר לספר איך זה היה להיות רווקה בשנות ה-90. ואני אספר איך בימים ההם רקדנו על השולחנות לבושים (כן, כן, גם הבנים) בחזיות של מדונה, והילדים יצחקו עלי.
    אני הולכת לקחת שני נרוסין ולישון.

  27. kenny הגיב:

    עוד כמה מד"ב קשה עדכני.

    טוב, אז אני לא ממש התלהבתי מ"מלחמת האדם הזקן". ספר קריא, אבל לא יותר מזה. הוא גם לא הדיוק מד"ב קשה.

    לעומת זה accelerondo של צ'רלס סטרוס הוא אחד הדברים הטובים שיצא לי לקרוא בזמן האחרון. ניתן להשיג אותו במהדורת עצים מתים, ואפילו די בקלות בארץ, או להוריד אותו באחד משבעה פורמטים שונים מהאתר הרשמי:
    http://www.accelerando.org

    אם עוד לא קראת את SnowCrash של ניל סטיבנסון, הרי שגם הוא בגדר קריאת חובה. הוא פחות "קשה" אבל זה ספר מעולה.

  28. מרג' הגיב:

    אז זה נכון מה שאומרים על נשים, שאין להן חוש הומור?

    אין בעיה. בפעם הבאה פוסט רגיש, עמוק ונוגע ללב על יום האהבה. אחד כזה עם הרבה מטאפורות. משהו בסגנון ה-

    את יום האהבה האחרון חגגתי בדיוק כמו שצריך לחגוג. היתה ארוחה רומנטית (שני דקסמול ואחד היסטזין), סרט (העונה הרביעית של פיוצ'רמה), מיטה (מכורבלת בסלון עם שמיכה עבה), וחברה משובחת (ארבעה גלילי טישו, חברו הטוב ביותר של האדם. ומסתבר גם שחברו הטוב של מי שהיה קודם חברו הטוב ביותר של האדם. הכלב. בעיקר אם הוא משומש וספוג במיטב ההפרשות. לא הכלב. הטישו)…

    קני – עוד לא קראתי את ניל סטיבנסון. למען האמת עוד לא שמעתי על ניל סטיבנסון. אבל אם אמרת -אני אדאג למלא את חובותיי.
    לא תרגמו אותו במקרה, הא? קשים חייה של בלונדינית שאינה מותאמת לתחביביה.

    -הדבק לא חזר, לכל הסקרנים. הפטנט לא עובד, מסתבר. בעסה-

  29. almost30 הגיב:

    אז במקום לשפשף יהיה לך זמן עכשיו למד"ב 🙂
    (חייב לציין שמאוד אינפורמטיבי פה,בעניין הספרים כמובן)

  30. מרג' הגיב:

    אה, אני מולטי, גם משפשפת, גם מד"ב. אין בעיה.
    -בעיקר את האף משפשפת כרגע. לאק אדום. אף אדום. אני נראית כמו הסיוטים של אביעד-

    מה שכן – אכן אינפורמטיבי. ויש לי תחושה שעוד לא סחטנו מקני את כל הפוטנציאל שלו.

  31. עופר הגיב:

    נכון- שכחתי את אקסלרנדו לחלוטין.עוד סופר "קשה" מהדור החדש הוא קורי דוקטורוב המצויין שאתרו(ועותקים אלקטרוניים של ספריו) נמצא ב http://www.craphound.com (אנימאוד ממליץ על Overclocked ה*נהדר*)

  32. kenny הגיב:

    אזהרה חמורה! אם סוחטים אותי, אני משפריץ. ואז מישהו צריך לנקות את הדם והקרביים וכל אלה.

    לצערי, snow crash לא תורגם לעברית, ולאור הנר העגום המאיר את תרגומי המדע הבדיוני בשנה-שנתיים האחרונות גם לא סביר שאקסלורונדו יתורגם. אבל את snowcrash ממילא לא ממש אפשר לתרגם בלי לרצוח אותו – כמות משחקי המילים שם היא עצומה.

    דוקטורוב אכן כותב טוב. הוא חלק מפרויקט של מגזין אינטרנטי חדש – flurb – שבו מתפרסמים סיפורים לא רעים, חלקם נוטים לכיוון הקשה.
    http://www.flurb.net/
    אה, כן, אפשר למצוא שני סיפורים שלו בעברית ב"בלי פאניקה":
    http://www.blipanika.co.il/?author=113

    מבין הדברים ה"קשים" יותר שהתפרסמו בעברית בשנים האחרונות אני ממליץ מכל לב על "אנשי הכבשן" של ברין, בתרגוומה של אחת אלת פיצה.
    שני ספרים של ריינולדס יצאו באופוס לפני שהברז נסגר שם – "עיר בקיע" בשני כרכים שלדעתי מנסים לכלול קצת יותר מדי פרטים ויותר מדי סיפורים אבל הוא ספר לא רע; "כלבי יהלום, ימי טורקיז" שתי נובלות בספר אחד (באותו יקום של "עיר בקיע") שהן בעיניי הרבה יותר טובות. לטעמי, ריינולדס יותר טוב כשהוא מתמקד בסיפור יחיד ולא מתפרס מדי ו"כלבי יהלום" היא נובלה מעולה גם בקריאות חוזרות.

  33. מרג' הגיב:

    אעה. לא מפחידים נקבות בדם, אתה יודע.
    אנחנו יש לנו שנים של ניסיון בניקוי של דם
    (הכי פשוט – הרבה מים קרים כשזה עדיין טרי. ואם יש גם סלייסים של איברים פנימיים שמעורבים בעניין, רצוי לבדוק איזה מהם ראויים להקפאה)

    דוקטורוב זה לא ההוא מרגטיים? או שזה דוקטורוב אחר?
    -לכי לגוגל עצלה, גגלי ספרייך והחכימי. מעלה תהיות מטופשות בבלוג. איפה שכולם יכולים לקרוא-

    BTW תרגומים של אלות, הפנינט קראה את גנבת הספרים ונהיו לה לבבות בעיניים (זה מן שמיילי כזה, שפה אין)

    -אני רושמת אני רושמת. צריך שיהיה חומר למשבר קריאה הבא. וגם נרשמת. למועדון מעריצים שלך :)-

  34. עופר הגיב:

    דוקטורוב אחר.למרות שכמו עם פרודו ובני גבעוני בברי אני משוכנע שיש שם איזשהו קשר.

  35. אחלה רגליים! עושה רושם שאת משקיעה בהן, אפילו אם לא היה לאק! אני מקווה שהכפכפים לא משאירים סימנים בצד השני, שלא תתחילי לטפח את הרגל שוב, אחרי שחרגת ממנהגך 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s