הנסיכה מוויילס

אחרי שהתבכיינתי פה איזה מאה פוסטים משמימים אחד אחרי השני על זה שאני לא מעוניינת לשנע את הנושא של הצלוליטיס שלי לשום מקום שהוא לא ים, וגם אז, רק הבננה ביץ', החליטו בעבודה להגשים לי חלום ולשלוח אותי לוויילס. איפה זה וויילס? שאלתי את הפנינט במסיבת הפרידה מהסנדוויצ'וף של הבננה. בבריטניה איפושהו, היא אומרת, אני אחזור הביתה אני אבדוק.
אבל מי שלא לומד דרך הראש, לומד דרך הרגליים, מסתבר. לוקח 14 שעות להגיע לוויילס. בריטניה מעולם לא נראתה רחוקה יותר, אבל לפחות זה במטוס עמוס בדוסים, שהחליטו שזה טיפשי לוותר על כאלה גנים משובחים, והנציחו אותם שוב ושוב במיליון עותקים קטנים וצווחניים עם רשימת דרישות בלתי נגמרת, ושלוש רכבות מגעילות במיוחד, כל כך מגעילות, שבפעם הראשונה בחיי – אני מרגישה גאווה ציונית טהורה ואמיתית. אני, מרגריטה תות, מדליקה משואה זו למען האנשים שגירשו את האהבלים האלה מהארץ. שיחק אותה פינסקר. או אוסישקין. או איזה רחוב שזה לא יהיה שהיה אחראי לזה.
באחת הרכבות (אח. יהודים ורכבות. אין שילוב מלבב מזה) אפילו זכיתי להופעה חיה של ההומור הבריטי במיטבו. בעודי נגררת עם הסמסונייט הורודה שיצאה מהארץ, בדיוק כמו בעליה, באובר ווייט מטורף, בין רציפי התחנות השונות, הצלחתי למצוא סוף סוף את הרציף של הרכבת לקרדיף. קרדיף זו בירת וויילס למקרה שגם לכם יש 57 בגאוגרפיה, או שמעולם לא טרחתם לברר איפה מצלמים את דוקטור הו. בעודי גוררת אחריי בייאוש את הפיל הורוד שסחבתי איתי, תופס אותי אחד הג'קטים הצהובים הזוהרים ואומר לי – מצטער. פספסת אותה. במיטב מסורת המרג' אני שומטת את המזוודה ופורצת בבכי כה מר שלו ידעתי שאאבד כל כך הרבה נוזלים, אולי לא הייתי אוכלת כמויות כאלה של במבה בטיסה. לפחות זה גורם לו להשתכנע שאולי ההומור שלו לא השיג את מטרתו המקורית, והוא ממהר לפתוח לי את הדלת ולהפסיק להתבדח. מונטי פייתון מאחוריכם.
מיובשת והלומת במבה אני מתיישבת ברכבת ויוצאת לעבר השקיעה. קרדיף חיננית כמו אשקלון בערך, וכשאני מדדה בחוסר מוטיבציה במעלה המדרגות אני רק רוצה להיכנס למיטה ולבכות. לא. למען האמת אני רוצה לחזור הביתה, לחבק את המיקשקשת, להיכנס למיטה ולבכות, אבל אני מוכנה להסתפק בפשרות ריאליות.

בבוקר, כשאני קמה, אני מגלה שאין לי מושג לאן אני צריכה להגיע, ולמה. אני מנסה להתקשר לתל אביב שיבררו בשבילי איפה המשרד שלי בעצם. עד שמתקבלת תשובה אני עושה פוזות מול המראה בחדר במלון. מעיפה את השיער מצד לצד,מעפעפת בעיניים ומפנטזת שאני יפהפיה. אחר כך, כשעדיין לא מתקשרים אלי מהעבודה, אני משכללת את הפנטזיה. בשדרוג, כל הסצנה חוזרת על עצמה, בתוספת של מישהו שאומר לי " את לא צריכה לפנטז, את באמת יפהפיה". חבל רק, שבדיוק כשזה מתחיל להיות ממש פאתטי, מתקשרים לספר לי ששלחו בשבילי מונית שתיקח אותי למשרד. ההגדרה הוולשית למשרד, הכוונה. האנגר ענק עם שולחנות ארוכים שנמשכים מקיר לקיר. נסעתי 14 שעות כדי לעבוד בסווטשופ. מרג' רועת האווזים הקטנה בבית חרושת למגהצים.

אחרי יומיים אני מגיעה למסקנה שלאכול במסעדות בריטיות זה כיף בערך כמו טיול לאושוויץ. עדיף לאכול פלנקטון, אני מקטרת לדוקטור* שמתקשר לשאול אם הכל בסדר. אבל לפחות זה נורא יקר, הוא עונה לי. יש במה להתנחם. התזונה שלי הופכת בריאה מתמיד. אני חיה על קדבורי הול-נאטס ותפוצ'יפס בחומץ. וכן. אני יודעת שזה סוג של כוסברה. אבל אני אוהבת את זה.

אחרי ארבעה ימים אני בדיכאון קליני. מזג האוויר מחורבן, או יותר נכון לא קיים. אין פה באמת מזג אוויר. אשקלון אמרנו? אולי, אבל בגירסת המחיקון. יש רק שני צבעים בחוץ. אפור ואפור כהה. האוכל גרוע. העבודה משעממת. ואני מתגעגעת ברמות שלא ייאמנו לקשקש ולערמת החברות שהשארתי בארץ ולשמש ולתל אביב ולשמחת החיים שלי. הדוקטור בניסיון להיות מנומס (או בתקווה לגרום לי לשתוק סוף סוף אחרי שהוא נאלץ לשמוע אותי שעתיים מקטרת על חיי האומללים, כשהוא כולה שאל מה נשמע) מזמין אותי לאוקספורד לבקר. אחרי התלבטות קצרה בין נימוס להתאבדות, אני מחליטה לנחות על המסכן לכל הסופשבוע. אחרי הכל, בלונדה דכאונית על סף חיתוך ורידים ששורצת אצלך בבית שלושה ימים והכלל היחיד שנראה שהיא מצליחה לשמור עליו זה בשום פנים ואופן לא לנגב רגליים כשהיא יוצאת מהאמבטיה. זו הפנטזיה האולטימטיבית של כל אדם באשר הוא אדם. אני מה אכפת לי? בעיה שלו. פעם הבאה שלא יציע.

האמת שזה היה רעיון טוב, להגיע לאוקספורד. להסתובב עם כזה מהאוניברסיטה זה אומר שגם הכל בחינם, וגם יש מי שיודע לאן כדאי ללכת. זה די מדהים הקטע הזה, שנכנסים בשער של בניין ומגיעים לגן מדהים ביופיו, או לפארק עם איילים, או לשדרת עצים ארוכה, או לאגם עם ברווזים ואני אחוזת התפעלות מהנרניה שנגלית לי. רק שבדיוק שהיה נראה כאילו שכנעתי אותו שבעצם אני דווקא די נורמלית, הוא מספר לי שהקולג' שבו אנחנו נמצאים זה הקולג' של טולקין. באמת? אני מתחילה לקפץ בהתרגשות אנגלית טיפוסית כשאני מצייצת בחדווה. כאן כתבו את שר הטבעות? ואת ההוביט? מסתבר שכשאני מתרגשת אני עוד יותר רועשת מבדרך כלל. הדוקטור מתכווץ כמה שהוא יכול, מתפלל לאל המתוק שאף אחד שהוא מכיר לא יופיע בדיוק עכשיו, ומפגין הפקת לקחים יפה בקולג' הבא, שבו הוא מוריד אותי לבור ביטחון, שמכסה אותו עץ ענק ומסביבו יש חומה שמוקפת בגדר הפרדה, לפני שהוא מספר לי שעכשיו אנחנו בקולג' של לואיס קרול. רק בסוף כשאני נרגעת הוא מוכן להוציא אותי משם ואנחנו הולכים לשמוע איבנסונג בכרייסטצ'רצ'. חוויה שאמורה להיות רוחנית אבל אני מוצאת אותה בעיקר מחרמנת. איך מחרמנת? הוא שואל אותי בייאוש (כי אחרי שלושה ימים איתי, כבר אין לו כח להיות מופתע) כנסיה, לא בורדל. אני יודעת? אני עונה לו. כנראה שבניגוד ליהודיה המצטיינת שאני, נוצריה טובה לא היה יוצא ממני.

אוקספורד יפהפיה. אני מספרת לפנינט. אעה, היא אומרת, אני יותר אהבתי את קיימברידג'. יש שם נהר.
גם באוקספורד יש נהר, אני עונה לה. אפילו שניים. אחד לא מפורסם במיוחד, בטח לא יצא לך לשמוע עליו. חלק מהאנשים קוראים לו התמזה.
זה לא נשמע לי הגיוני היא אומרת. איפה הוא היה כשאני ביקרתי שם?
אהה! אני משוויצה כאילו זה הדוקטורט שלי מאוקספורד בפיזיקה גרעינית שמצא לי את הנהר הנעלם, כנראה שהוא מופיע רק לכבוד חברי האוניברסיטה.

כמו שאמרו האלה, נו, שחכמים, לכל ראשון יש מוצאי ראשון, וקרדיף מחכה לי. מערכת הרכבות הבריטית שוב מפגינה את היכולות המרשימות שלה, וכשאני מגיעה לרדינג (צירוף מקרים מעניין, שיש כזה גם באנגליה) אני מגלה שיש עשרה רציפים, חלקם מחולקים לעוד מיני-רציפים (נגיד רציף 4? אז רציף 4a ורציף 4b גם) אבל אין מודיעין. במקום יש שישה מסכי טלוויזיה ירוקים שאף אחד מהם לא מסביר על איזה רציף צריך להיות כדי לתרום לתעשיית המגהצים. בעודי מפספסת את הרכבת, אני תוהה מה היה עולה בגורלה של אנה קרנינה לו היתה צריכה, האומללה, לנסות ולהתאבד תחת רכבות בריטיות. כנראה שאחרי מספר שעות של התרוצצויות מרציף לרציף בניסיון עלוב להבין מאיפה לעזאזל אמורה לצאת אחת, היא היתה חוזרת הביתה, לבעלה, והופכת להיות המצדדת החזקה ביותר של חיי הנישואים. אחרי הכל, אין כמו בעל כשצריך להאשים מישהו בזה שמפספסים את הרכבת.
הדבר היחידי שעוזר לי לא להיכנס לדיכאון מזה שהרכבת הבאה היא רק בעוד שעה, זו העובדה שבעצם אני לא רוצה להגיע לקרדיף. ת'כלס? קחו את תחושת הבדידות הקיומית מצו ממנה רק את מה שממש רע ומדכא והוסיפו לה מיניבר – והרי לכם הכיף של לגור בחדר בית מלון לבד כשדבר מלבד אוכל גרוע ומזג אוויר מחורבן מארחים לכם לחברה.

למרבה הצער אין שום דבר שעוזר לי לא להיכנס לדיכאון מזה שיש לי עוד שבועיים ויום עד הטיסה חזרה הביתה, לאיפה שמפעילים על השמים אנטי מחיקון. וגם שם, עד שאני אגיע, בטח יהיה חורף.

-כאן מרגריטה אליזבת תות מדווחת לכם מוויילס, קרדיף.-

*הדוקטור הוא קורבן אומלל של הנסיבות. פעם אחת הוא בא כדי לקחת ממני ספר, ומאז כבר כמעט שנתיים הוא לא מצליח להיפטר ממני. למרבה המזל (שלי בטח שלי. ההגדרות שלו למזל בטח יהיו שונות לגמרי) הוא באוקספורד. שזה רק שעתיים מקרדיף. מה שמאפשר לי להציק לו אפילו יותר מבדרך כלל.

.-

פוסט זה פורסם בקטגוריה כן. טוב. בסדר.. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

77 תגובות על הנסיכה מוויילס

  1. כרמית הגיב:

    העיקר שאת נהנית 🙂

  2. יוחאי הגיב:

    בפעם הבא ששולחים אותך לחו"ל, אפילו לקרדיף, אני אשמח להחליף אותך. בכיף.
    אגב, כאן בתל אביב, גם הופעל המחיקון, והשמיים נהיו אפורים לגמרי. אם זה מנחם אותך…

  3. פנינט הגיב:

    אוי, גם אני ממש התרשמתי מהצירוף מקרים הזה של רידינג. והתחנה נראית בדיוק כמו הארובה אצלנו רק באופקי.

    לא מבינה איך ויתרת על הסיומת "הו" כשאת מדברת על הדוקטור. אחרי הכל, קרדיף, לא? בטלוויזיה היא מצטלמת מצוין, אגב. זה בטח שטח של מטר על מטר שהם מצלמים שוב ושוב.

    אוי, כמה שאני מתגעגעת. השם ירחם.

  4. מרג' הגיב:

    כרמית יקרה- לא יודעת אם סיפרו לך, אבל לא באנו להנות. מסתבר.

    יוחאי – לא. זה לא מנחם אותי. הדבר היחיד שניחם אותי זה שאני אחזור לשלושים מעלות. ואני לא מוכנה לוותר על התקווה הזו.

    מצד שני התגובה שלך הגיעה ישר מתחת למייל הבא:
    What's happening tutshe
    penis pills make ya dick stand tall like the eiffel tower

    EJ ott

    אז גם הם חושבים שיש לי תקווה.

    נינצ' – אני מתגעגעת יותר. לא לשכוח מי הסובלת העיקרית. זה מאד חשוב.
    🙂
    אוף. ועוד הפעם אוף.

  5. פנינט הגיב:

    חה. מצאת לך עם מי לעשות תחרות מירמורים, תגידי לי?
    חסרות לך צרות?

    נישוק. ועוד הפעם נישוק.

  6. אז לשם נעלמת???
    את נורא נורא נורא נורא מסכנה. למה זה מגיע לך? תפוצ'יפס בחומץ??? דידנט דה ג'ואיש פיפל ספרד אנפ?

  7. kenny הגיב:

    אוי! 'תגעגעתי נורא.

    חבל לי שבאסה לך בווילס, אני דווקא אהבתי אותה, אבל הייתי שם בטיול של שלושה ימים ולא ראיתי ולו מגהץ אחד באופק.

    אני יודע שזה לא פיצוי, אבל הנה משהו ורוד:
    http://www.atypyk.com/pez/pez1.html

  8. מרג' הגיב:

    נכון אני מסכנה? נכון?
    אתמול בבוקר אכלתי מרגרינה צהובה. בגושים ריריים.
    האנגלים קוראים למאכל התאווה הזה סקראמבל אגז. מסתבר שהגועל נפש הזה קשור לביצים איכשהו, אין לי מושג איך. אולי הם מערבבים קצת ביצים עם המרגרינה שלהם.
    אז היום בבוקר החלטתי להזמין פרייד אגז. רק כדי להיות און דה סייף סייד כמו שאומרים פה. במקום ענני מרגרינה קיבלתי צלוחית שמן מבעבעת.

    וכל זה כי החלטתי שדי כבר עם כל הפחמימות הריקות האלה, הגיע הזמן לקצת חלבונים מזינים.

    ואחר כך אומרים שזה תלוי בך אם את שמנה או לא. פחח.

    שלושה ימים בטיול בוויילס? קני? מה ראית פה בשלושה ימים? מסתובבות שמועות על עיירה עם הרבה חנויות ספרים משומשים. אני מתכוונת אולי אם יהיו לי כוחות לגייס אותם ולבדוק את העניין לעומק בסופש. היית שם?
    (תודה על הורוד. נחמד להיזכר שיש כמה צבעים שלא קשורים ישירות לאפור)

    אלעד, בתחנת רכבת – היית? לא עולם שלישי?

  9. אלעד הגיב:

    פספסתי – הגעתי באוטובוסה ובמונית

  10. הוט פפרית הגיב:

    עכשיו גם אני מבינה לאן נעלמת לחלוטין

    נשיקות מותק. תחזרי ננחם אותך אישית

  11. F הגיב:

    לדעתי זה מגניב לגמרי כל האנגליה הזאת בתמונות בספרים ובכתיבה שלך (נוף האיים גורם לך לכתוב משובב לב במיוחד).
    אני הרגשתי ככה כבר בלונדון, ונייסיתי שלוש פעמים, אז הפעם אני מאמינה לך לחלוטין.

    -כן, אני יודעת שאת לונדון את אוהבת-

  12. עופר הגיב:

    אוכל אנגלי זה גועל נפש, חוץ מהפיש אנד צ'יפס:לכן כל האנגלים מאוהבים באוכל הודי.רוב הסיכויים שיש באיזורך מקום שמגיש אוכל הודי סביר+, תשאלי אנשים(אפילו את ההוא בקבלה אם זו הברירה היחידה) ודי בטוח שתקבלי הנחיות לשלושה מקומות שונים.

  13. kenny הגיב:

    העיירה נקראת Hay-on-Wye והיא שווה ביקור לכל אוהב ספר. בטח יש איזה רכבת שמגיעה לשם. (אופס, סליחה, לא התכוונתי.) הנה אתר:
    http://www.hay-on-wye.co.uk

    מה עשיתי שם שלושה ימים? זה היה לפני אי אלו יותר מדי שנים, לא בדיוק זוכר. אבל היו שם הרבה כבשים. וגבעות. טוף, בזמנו הכרתי מישהו שגר בקרדיף והוא הדריך אותי באטרקציות המקומיות (לגביו – פאבים) והראה לי חורבות עתיקות וכאלה. יום של שוטטות ברגל בגבעות. היה רגוע וחביב והייתי בדרך לאירלנד שהשאירה רושם יותר רציני.

  14. אלוהים, באחת החזרת אותי לאחד מהזיכרונות היותר קשים שקשורים ללונדון וזה ארוחת הבוקר שקיבלנו שם בפנסיון, או במלון, או בחיריון – תקראי לזה איך שתרצי. אני עדיין זוכרת את הקבס שעלה לי כשמול האף שלי הונחה צלחת עם שעועית ברוטב עגבניות, נקניקיות (לא פחות דוחות למראה), בייקון, ומרק שמן שבתוכו שחה משהו שכנראה היה ביצים. לא טרחתי להתעמק.
    וגם הפיש אנד צ'יפס – צמרמורת קרה…
    מדהים אותי שרק מעבר לתעלה – אתה פוצח את הבוקר עם קראוסון, שכשאתה נוגס בו אתה שומע את אלוהים שר ( פעמיים אלוהים בתגובה אחת – סליחה, זה לא יקרה יותר).
    פלא שהיו שם מלחמות כאלה נוראיות.
    אני לא יודעת אם זה ינחם אותך, אבל זה מה שז’אק שיראק אמר:

    We can’t trust people who have such bad food. The food in that country (Britain) is the worst there is after Finland

  15. כולה אושר הגיב:

    אני מלאת יסורי מצפון.. כל הזמן ניסיתי לעודד אותך שיהיה נחמד ותפגשי את קפטן ג'ק ותאכלו יחד עגבניות שקניתם בסופר ולא הכנתי אותך לאפרוריות המפחידה והמאיימת הזו. קיוויתי שלפחות "המשרד" שלך יהיה משהו יותר לכוון איאן פלמינג עם איזה פליקס מתוחכם והמצאות נוצצות שלא לדבר על ג'יימס חטוב (אגב לכוון איזה טיפס את? שון, טימותי, ברוס או רוג'ר?)..
    התסלחי לי?

    עוד שבועיים וחצי? אפשר כבר לומר שבועיים.. וזה בעצם רק שבועיים, לא? וגם אם לא יהיו כאן ממש 30 מעלות, נהייה פה אנחנו והחום שלנו זה יותר… ואני מבטיחה לך סופ"ש בcampagna, איפה שהגמדים, אחרי הסיבוב עם הפטריה והזחל. כולל אוכל בריא וטעים עם דגש על הטעים וחיבוק גם לקשקשית (מהבלונדיניים)

    אוי, אני נורא מתגעגעת וסובלת גם… זה עוזר לך?

  16. מרג' הגיב:

    אכן האוכל היחידי שאפשר לאכול כאן הוא הודי. יש פה שתי מסעדות הודיות שדגמתי, אחת מהן ממש נהדרת. מה שכן, בוא נגיד שבהודו אולי היה עולה קצת פחות לאכול. אולי. נגיד ברמה שגם אם היית מזמין את כל התפריט, עדיין לא היית מגיע למחיר של השתיה.

    כן קני, בדיוק לזו התכוונתי. נראה. אולי הסופש נשכור אוטו ונלך לבדוק את העניין בצורה מסודרת. (תסלח לי שאני מוותרת על הרכבת, נכון? איכשהו יש לי תחושה שזה ייצא אותו מחיר והרבה פחות עוגמת נפש. לו רק אני אזכור לאיזה צד צריך לנסוע בכיכר)

    אז בפינלנד יותר גרוע את אומרת? מצויין. כי לדעתי ביני לבינך סגרנו את כל המסעדות הגרועות ביקום. ופינת הסיכום היומית:
    רק מי שאכל המבורגר בפאב אנגלי אחרי השעה תשע בערב, יידע להעריך את מסעדת הגורמה מקדונלדס.

    F – יש פה מזג אוויר שתפור עלייך. תוכלי ללבוש את כל המעילים, חצאיות המעטפת עם השסע והמגפי זמש החומים שבא לך בראש. הקטע היפה פה אבל, זה שכולן ערומות. טוב אולי לא ערומות. לובשות חגורה ויוצאות מהבית. בהתחלה חשבתי שאלה הגרבונים הכחולים שהן לובשות, שמחממים אותן. עד שהבנתי שזה לא גרבונים. זה צבע העור שלהן.

    אושר'קה אהובתיקי. היה שווה לסבול אני אומרת לך, רק כדי שתכתבי פה :). קניתי עגבניות לבד בסוף. נראה לי שאני טיפוס "רועי" דווקא. אבל צריך לחשוב על זה.

    נשיקות לכולכם. או כמו שאומרים פה – צ'ירס מייטס.

  17. ורק לי נהייתה זיקפה? אין, הבלונד הורוד הזה מזרים לי את הדם, אני אומר לכן.
    בקיצור, שלום שלום ושוב שלום.
    אני עדיין חולם בליל, בסתר הסתרים כשאיש ואישה אינם רואים, על איזו פגישה חפוזה ובלתי מתוכננת, נאמר ביום שבת הבא בצהרי היום, על יד מינימרקט אלפיים. ככה, סתם, בשביל לחזות בבלונד הורוד במלוא הדרו.
    אבל הי, זה רק אני.

    שיהיה בתוגה.

  18. מרג' הגיב:

    רק לך, כנראה. לכל שאר הקוראות אין את הציוד המתאים 🙂

    בוא בוא למינימרקט 2000. אתה יכול להתחבא מאחורי המים המינרלים. מבטיחה שאני לא אסתכל.

    =בינתיים הייתי בהיי און וויי. תגיד, קני, זה ניל סטיבנסון – סנואו קראש- שאמרת לי לקרוא? כי זה מה שקניתי=

  19. אלוניס הגיב:

    אהובתי, מצאתיך:-)

    גם פה אפור וקר כך שאני מאוד מבינה לליבך. קשה ההשוואה הזאת עם ארץ השמש הבלתי נגמרת. אני הייתי מסתפקת גם ב-15 מעלות יו נו. חד ספרתי פה מדי המצב כדי לשאוף ליותר מזה בשמונת החודשים הקרובים.

    העיקר שארזת מספיק. וטוב שמצאת מסעדה הודית. לפחות שם יש צ'אנס לקצת ירקות.

    באיזה גודל הלוח ייאוש, תגידי?

    וסחטיקה על טולקין וקרול והאגמים.

    נצ'יקות מהיידלברג

  20. מרג' הגיב:

    אין על תל אביב. אין. העיר הזו פשוט כל כך מושלמת שקשה להתרגל לכל מקום אחר. איפה עוד בעולם יש בתי קפה כאלה שווים, חוף כזה שווה, מסעדות שפתוחות כל הלילה, פיצוציות שפתוחות ביום כיפור ושופינג שלא צריך להכפיל בתשע?
    🙂

    היתרון היחיד של אנגליה זה המחיר של הספרים. פאונד-שניים לספר. היקרים בחמישה. לא ייאמן. אולי כי יש פה שישים מיליון אנשים, ככה שיש יותר סיכוי שמישהו יקנה באמת, את הספרים שמוציאים.

    בכלל לא עדכנת אותי איך הדירה ואם את מרוצה ואיך היה המפגש המרגש ואיך בהיידלברג יחסית למנסטר.

    נישוקים קפואים

  21. אלוניס הגיב:

    הדירה פיצית אמיתית אבל יש תמונות והן בקרוב אצלך בוואלה והיא בסוף תהיה בסדר גמור כי ככה החלטנו שיהיה!

    המפגש היה מאוד מרגש. הוא הביא לי ורד לשדה תעופה ולא ספרתי כמה דקות עמדנו שם ורק התנשקנו. תחנה אחת ברכבת האזורית וכבר היינו בקלן עצמה ומכיוון שהיו שעתיים "לשרוף" נכנסנו לקתדרלה הגדולה – שווה. יפה, מרשים, מגמד כמו שצריך. וחדר האוצרות של הבישופים – מרשים לאללה. רק תהיתי איך הם הלכו עם הגלימות האלה בלי להתעלף מהכובד.

    היידלברג יפה אבל אין להם פה קארשטדט וגם עוד לא גיליתי אם יש להם בכלל C&A. מצאתי את הסניף של H&M והוא לא משהו. מה שכן – אהבתי שאצלם כל המידות קיימות ואין דבר כזה שמעל מידה 42 אין עם מי לדבר. באותה חנות, באותו מפלס ורק טיפה באזור אחר יש גם מידה 52. רק במקרה רציתי 44-42 ולא היה, אז אולי בגלל זה לא נתתי להם ציון סוחף. חוץ מזה יש נהר יפה וטירה ואני גרה בשכונה אחלה ומאוד מרכזית אבל בכל זאת יחסית שקט.

    והחלטתי שאני לא מתאבלת על מינסטר אלא ממשיכה הלאה ושלהכול מתרגלים. היידלברג ידועה כיפה בערי גרמניה ולא בכדי וייקח כמה זמן עד שאני אכיר מה החנויות השוות ומהן מלכודות התיירים.

    שולחת חיבוק!!

  22. מלח אנגלי הגיב:

    אוי, אבוי, עוד בכיות לדורות
    שלושה חודשים לא קראתי וזה נישאר אותו הדבר, יש טוויסט, עכשיו זה בה מחו"ל. כתמיד, אם את מיתעקשת שהכל חרא אז הכל יהיה חרא. די, מספיק להיות קרינת רקע או רעש לבן (במיקרה שלך בלונד).

    גם עם הקטנוע, יהיה/יש לך רישיון – ואת לא רואה את עצמך על כזה. כבר שלחו אותך לחו"ל – העבודה לא מעניינת – אולי כבר תעזבי אותה …. אני יכול להמשיך אבל זה לא לפו, ואולי כן … ?

  23. מרג' הגיב:

    לג'ימייל תשלחי לי. ההוא בוואלה נסתם מספאם (יצא חרוז)

    לא שזה בג'ימייל לא חוטף, אבל לפחות יש תיקייה מיוחדת להצעות ההזקפה שאני מקבלת כל הזמן
    (אני באמת מתחילה לחשוד שיש לי בעיה להעמיד אותו. הם נורא משכנעים החבר'ה האלה)

    אוח, שהוא חמוד הגרמני שלך עם הורדים. גתה מאחוריך 🙂

    הייץ' אנד אם זה כיף גדול, בעיקר כי זה זול יחסית (פה זה הכל בעשר, אפשר היה לחשוב שזה שוק בצלאל, עד שהבנתי שהם פשוט שכחו כמה אפסים)

    נהרות יפים וטירות זו מחלה אירופאית מדבקת נראה לי. גם פה יש ערמה. וגם גבעות. טונות של גבעות. כולן בגוונים כאלה או אחרים של ירוק. ובכלל מסתבר שכל הספרים שחשבתי שהם פנטזיה גותית, הם סתם דוקומנטרים. בכל חור פה יש פונדק עם שם כמו "דוגז אנד האונדז" או "טרי באטלז אנד מילק" או דברים בסגנון הזה.
    (מה שעוד יותר מלחיץ זה שמסתבר שטרי פראצ'ט בכלל לא משעשע. זה בעצם סוג של נשיונל גאוגרפיק)

  24. אלוניס הגיב:

    ענק!! דוקומנטרי מיי דיר! רק שלא תלכי לי לאיבוד ב-moors. יש גבול לאנקת גבהים, כן?

    ויישלח לג'י מייל בהקדם.

  25. מרג' הגיב:

    עשינו טיול בסופ"ש בוויילס. הרגשתי כמו ליזי. נשבעת לך.
    לולא היה מדובר ברנו קליאו ולא בכרכרה, ואולי גם זה שלבשתי ג'ינס ולא מלמלות – אי אפשר היה להבדיל

    (שנעצור בפמברוק, דיר? או שנמשיך לבאת'? :))

  26. אלוניס הגיב:

    🙂

    נו, אז יש יתרונות!

    ותבדקי את המייל נשמה.

  27. מרג' הגיב:

    הנוסח המדוייק, יקירתי יהיה:

    Please check you box of a mail , dear, I pray you
    🙂

  28. עופר הגיב:

    סנואו קראש ספר מומלץ ברמות די רציניות.אז אפילו אם קני לא אמר לך לקרוא עשית נכון שקנית:).חוץ מזה תקני צ'ארלס סטרוס- במיוחד The Atrocity Archives שהוא פנינה אמיתית לדעתי, אם כי הוא באמת יותר קריאה קלה.אם את רוצה ספר רעיונות קני או תורידי מהאתר שלו את Accelerando.

  29. כולה אושר הגיב:

    מתי את חוזרת???!! דחו את מסע הנשים במדבר לעוד שבועיים. יש מצב שתבואי איתנו למסע ב9/10 לנובמבר? (זה במיוחד בשבילך, שלא תצטרכי להפסיד ימי עבודה..)

    אפילו מזג האויר יהיה יותר נעים לטיול במדבר…

    נ.ב. רכשתי לך ברווזונת וורודה 😳

  30. כולה אושר הגיב:

    😳

  31. מרג' הגיב:

    קשקשונת…
    :kiss:
    :kiss:

    חדשות טובות וחדשות רעות.
    החדשות הטובות הן שאני חוזרת ביום שישי לפנות בוקר.
    החדשות הקצת פחות טובות הן שביום ראשון אחהצ אני על טיסה למוסקבה.

    המרג'יסאה. הומרוס מאחוריך.

    מזתומרת ספר רעיונות קני? יש לו אתר? לא הבנתי בכלל.
    (ותודה על האישור, הייתי מוטרדת שזה בכלל לא זה וזה)
    (אני זוכרת שהוא כתב פה בבלוג איפושהו שאני צריכה לקרוא את זה, אבל אני נהיית סנילית. ואנמית. אבל בעיקר סנילית)

  32. F הגיב:

    סליחה?
    את מוכנה לחזור על המוסקבה הזה?

  33. מרג' הגיב:

    מוסקבה
    או אם תרצי
    ьщысщц

  34. kenny הגיב:

    סנוקראש הוא בהחלט מה שהמלצתי עליו. אני חושב שמה שעופר התכוון אליו הוא "אם את רוצה ספר רעיונות, קני או תורידי מהאתר שלו [צ'רלס סטרוס] את 'אקסלרונדו' ". הקו"ף מנוקד בשווא. אני מאוד אהבתי את אקסלרונדו.

    ספר הרעיונות *שלי* עדיין לא יצא לאור. לדעתי, חלק מהרעוינות שלי עלולים לסבך אותי בצרות. "מוחי הוא ספר פתוח שיש להטיל עליו צנזורה חמורה", אם לעשות פרפרזה על היינליין. גם אתר אין לי. אולי יום אחד אני ארכז את המאמרים והביקורות שכתבתי ואראה אם יש בארץ מו"ל שניתן לסחוט/לאלץ/לשחד/לשכנע אותו להוציא ספר עיון בנושא מדע בדיוני ופנטסיה. המממ… אולי *כאן* ספר הרעיונות שלא יצא לאור יוכל להיות לי לעזר.

  35. כולה אושר הגיב:

    בבקשה לחזור שום על המוסקבה הזו… (הפעם באיטלקית, צרפתית ושבדית).. מה פתאום מוסקבה על הראש שלך??????!!!!111

    ומתי חוזרת משם? ולאן טסה משם?

    ולמה במקום האייקונים החמודים יש מילים מטומטמות כמו אופס וקיסס?

  36. מרג' הגיב:

    אז למה הוא כתב קני? בשביל לבלבל?
    🙂
    לדעתי אתה צריך להוציא ספר רעיונות. זה הרבה יותר נוח מלקוות שתחליט לכתוב לי בבלוג. או לחילופין לנסות לזכור בראש מה אמרת או לחפש באיזו תגובה אמרת את זה. גם ככה תזונה מבוססת על צ'יפסבחומץ לא עוזרת לפעילות המוחית הירודה מלכחתחילה שלי.

    אושר'קה – הנה, אני כותבת לך בתקווה שגם אני אצליח לעקוב:
    חמישי – יציאה מוויילס
    שישי,שבת,ראשון – תל אביב.
    שני- מטוס למוסקבה
    חמישי, לא זה, שאחריו – מטוס לתל אביב
    שישי, שבת,ראשון – תל אביב
    שני – מוסקבה
    חמישי, לא זה שאחריו – מוסקבה.

    בקרוב המרג' אשת עסקים אינטרנשיונאל בחליפות מחוייטות, תיק עסקים קטן ונעלי סירה. (אבל בלי זין. בכל זאת. דנה עשתה את זה יותר טוב)

  37. מלח אנגלי הגיב:

    אין לי כזה ב-gmail אני יכול להניח שזה אותו שם רק עם סיומת gmail.com ?
    ה-MSN בכלל עובד ?

  38. מרג' הגיב:

    זו היתה תגובה לאלוניס.

  39. עופר הגיב:

    מרג' כתבתי קני(בשווא) כי זמן ציווי זה הזמן הנכון פה, אלא אם כן אני אפתח מתישהו יכולות ניבוי עתיד מרשימות אני לא יכול לדעת אם תקבלי את ההמלצה שלי או לא.

    נ"ב Kenny, למה צנזורה, למה?מקסימום שמים על האינטרנט ומבקשים אישור שהנכנסים בני 18 ומעלה:)

  40. אלוניס הגיב:

    שלחתי גם לאושר כמה תמונות אני פשוט לא יודעת אם המייל שלה ההוא עוד מתפקד. לפחות את קיבלת:-) ותודה על הפידבק המתוקי.

    ואני בשוק מהקטע המוסקבאי. מה לא הקפיאו אותך מספיק שצריך לשלוח אותך עכשיו לחוג הארקטי?! ידעת מזה כשהשיקול היה ניין ווסט בעזריאלי?

    ובקיצור – מישהו משלם לך תוספות על הסבל? (לפחות כעת תוכלי להפיג את הייאוש בוודקה ונגמר סבל האוכל האנגלי).

  41. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בדיוק מה שהפנינט אמרה – העיקר שהלכת לעבוד קרוב לבית. זה מה שחשוב.
    וגם התירוץ של לא לבוא לגרמניה בחורף, כי קר, הולך ומתמסמס לו…

    התוספת היחידה שאני מקבלת זה מה שנקרא פר דיאם. שזה קונספט מעניין שאומר שמספיק 28 פאונד ביום כדי לאכול בבריטניה. לא פלא שמיטב ספרי הפנטזיה יצאו משם
    (מה שכן, אבל, הקטע של כביסה במלון הוא להיט. להיט איי טל יו. זה שאת שמה שקית בבוקר ובערב זה על קולבים בארון – זה טוב כמעט כמו לגור עם אומנת)

  42. מרג' הגיב:

    האנונימי הזה זו אני.

    (יודהאטלס היה כותב על זה ספר. וגם שכחתי לכתוב לך שקיבלת מכתב כחול. אני שומרת עליו בנאמנות. שתדעי)

  43. מלח אנגלי הגיב:

    אין בעיה, מצאתי אותו גם. לא היה מסובך מידי.

    אז מתי תפסיקי לבכות לעולם ? לא משנה, אני לא ממש מחכה לתשובה.

    רק תפסיקי מתי שהוא לרחם על עצמך, את עלולה לתבוע בתוך זה – ואז זה כמו "the ever stinking swamp" בסרט labyrinth.

    http://www.imdb.com/title/tt0091369

  44. כולה אושר הגיב:

    אלוניסה, (אני מתכתבת איך על גבי הבלוג של המרגריטה, איזה כייף!!) לא קיבלתי שום תמונות ואני לא יודעת לאיזה מייל שלחת. אם לזה של המסנג'ר, לדעתי הוא מת.
    יש לי שניים אחרים והם מחוברים זה לזה ולוהגיע.

    כבר הולכת לחפש אותך במסנג'ר

    מואה

  45. אין לי מושג מאיפה אני שואבת את הכוחות לסלוח לך על זה שאני הפכתי לנכה ואת לא טורחת לזרוק לי איזו מילת עידוד, איזה ציוץ, איזה זרזיף של שתן לכיווני.
    כנראה שהאהבה היא עיוורת ( אז תארי לעצמך בכמה עיוורון מדובר כאן). טוב אז בהתעלמות אצילה, ובהתחשבות במצוקה שאת מבטאת כאן, אני מקדישה לך את יצירת המופת הזו.

    ונו ספרי כבר, איך שם, האמת שאני מתה מסקרנות

  46. אלוניס הגיב:

    תגידי – זהו? נגמרה המרג'יסאה? הבנתי נכון?

    ותודה על הנאמנות והכחול והכול.

    נשיקות.

  47. מרג' הגיב:

    חמורונת – הפכת לנכה? מתי? איפה?
    אני לא קוראת שום דבר. סאמק איתי. אני חייבת להתעדכן קצת.

    לוניסקה – יו וולקאם. וכן. נגמרה המרג'יסאה. חזרתי הבית.

    בקרוב פוסט מוסקבאי מלא ודחוס כלחם שיפון משובח. עם אגוזים. אבל בלי צימוקים. כי צימוקים זה איכסה.

    (או שלא. נראה כמה זמן יעבור עד שיתחשק לי לכתוב, ואם אני לא אשכח הכל עד אז)

  48. רק כשאת קוראת לי חמורונת זה נשמע טוב. אכן סאמק איתך, את חייבת להתעדכן קצת. יש לך בלוג יפה, את מוזמנת לשלי. ותכתבי על מוסקבה לפני שזה יעבור לך. זה עובד הפוך, ככל שהזמן עובר, החשק יורד ובאמת שוכחים.
    ואני מקווה, מאוד מקווה שהבאת איתך תמונות. וגם שהיה לך לפחות מעניין אם לא מהנה.
    ואם לא בא לך לכתוב – ספקי לפחות שורה תחתונה – מוסקבה – שווה או לא שווה ביקור? היית חוזרת?

  49. מרג' הגיב:

    מממ.. לא. כנראה שלא. אנשים רעים במוסקבה. העיר עצמה סתמית למדי. לא מידובאר פה בפארי או בלונדון. מזג אוויר מחורבן. חוץ מהקרמלין שנראה כקופסת סוכריות (ומי היה מאמין ששם נפלו החלטות שהביאו למותם של חמישים מיליון איש..) ואיזו קתדרלה יפה פה ושם, בתל אביב יותר יפה.

    אה כן. והמטרו. המטרו המוסקובאי הוא להיט. עד הזקנה הראשונה שמכה אותך חזק עם מטריה כי את לא זזה לכיוון הנכון, הכוונה.

  50. החברה מרג', מבלי להתכוון את עמדת כנראה בדרכה של חיילת לשעבר מיחידות הנ"מ של הצבא הסובייטי. יחידות נ"מ שהיו, במלה"ע ה2, על טהרת הנשים. טייס גרמני, לאחר המלחמה פירגן להן: "הייתי מעדיף לצאת לעשר גיחות בשמי טוברוק ולא לעבור פעם אחת דרך אש הנ"מ של הנשים הסובייטיות".
    מכה בראש ממטריה – זה נקרא לצאת בזול. אשרייך.

  51. אלוניס הגיב:

    באמת אשרייך.

    ובלי שום קשר – קשיי תפוז מביאים אותי להרהורים כבדים על העברת הבלוג לכאן וזהו. יש מצב לשיעורים פרטיים אם אני לא אבין איך עושים?

  52. מרג' הגיב:

    טובאריש מרג' בשבילך 🙂

    נו, אדם לא יודע אפילו ממה הוא צריך להיזהר וכבר מסתבר שהוא ניצל בנס. בנס איי טל יו. אין לי ספק שהיא היתה קומויוניסטית למופת. לפי השפם ראו.

    לוניסקאיה – ברור בובה. כמה שיורים שתרצי. ואם לא אני אז יש את הפורום תמיכה של בלוגלי. ואם ממש ממש תצטרכי תמיד אפשר לגייס את ההנהלה התומכנית. פה מיקאבלים יחס אישי.
    נשיק נשיקתיים.

  53. אלוניס הגיב:

    אני עוד מחכה למייל מהאתר כדי שאוכל להתחיל לעצב את הבלוג. אינעל דין ראבק הוואלה האלה והדואר שלהם.

    המשבר התפוזי בשיאו אגב. או שלא בעצם. אני אפילו מתחילה להתרגל לגמילה. אין פורומים, אין קומונות ואין אפילו איך לעשות גיבוי לבלוג שלי שם כי אני לא מצליחה להיכנס לאתר שלהם בלי שהדפדפן ייקפא כאילו שמתי אותו פה על איזה ראש הר שצופה על הנהר. אז כנראה אתחיל דף חדש וזהו.

    אגב קור – שלג עוד אין, כנראה מחר פסגות ההרים פה מסביב יעברו ללבן אחיד. הטמפרטורות הלילה נושקות לאפס ולאורך היום היה חמש מעלות. בהתאם לכך יצאתי מהבית רק כדי לזרוק זבל. והצטערתי שהתעצלתי לשים מעיל. אבל שמחתי שעשיתי את זה ב ז ר י ז ו ת.

    נשיקות מפה מלאן

  54. מרג' הגיב:

    אויש. נשמע מיעצבן. הם לא יודעים שיש אנשים בחו"ל שזה עיסוקם העיקרי בירבורים באינטרטנט?

    בואי לבלוגלי, יאללה. יש גם איזה מדריך שכתבתי איפושהו בבלוג. אם את צריכה עזרה ראשונית.

    אגב קור, גם פה התחיל קצת. אבל הבננה ביץ' עדיין איתנו, אז כנראה שלא כזה נורא.

    (מלא, אני אומרת לך. מלא נשיקות!)

  55. alonyska הגיב:

    זהו, יש בלוג בבלוגלי ואחרי מאבק של שעות בתפוז אפילו הצלחתי איכשהו לבשר על זה בצורה כלשהי גם בבלוג הלשעברי.

    יש עוד מה ללמוד פה, למשל איך רואים את העמודים – או שזה פשוט העיצוב שבחרתי?

    בקיצור – הגיע הזמן שאני אלך לישון.

    נצ'יקות

  56. מרג' הגיב:

    לא הבנתי מה זה אומר איך רואים את העמודים

    אבל כיף טו הב יו היר. כבר הלכתי לבקר בדירה החדשה, קצת ריק אבל רענן. כמו תמיד כשחדש.

    התמקמות נעימה, שתהיה.

    (והאלוניסקאיה הזה, מאד הולם אותך :))

  57. אלוניס הגיב:

    זה בזכותך האלוניסקה…

  58. מרג' הגיב:

    ועדיין זה מאד הולם אותך. מאד מפתיע :))

    -יורד פה גשם עז ונראה כאילו מישהו חושב שהגיע החורף. לא ברור למה. או למה זה טוב-

  59. alonyska הגיב:

    טוב נו, גם למדבריות צריך שיהיה סוף, לא ככה?

    צ'מעי – אני מחליפה תבניות כמו גרביים כי משום מה באלו שמצאו חן בעיניי עד עכשיו או שאין בכלל וידג'טים או שיש אבל לא כמו אלה שאת מסבירה עליהם בפוסט ההוא ההוא.

    יש תבניות "עשירות" בוידג'טים ששווה לנסות?

  60. מרג' הגיב:

    מזתומרת עשירות בווידג'טים?
    בעיקרון כל אחת באה עם שניים שלושה ווידג'טים בילט אין, ואופציה להוסיף איזה ווידג'טים שבא לך.
    את נכנסת לתפריט עיצוב ושמה כמה ווידג'טים שאת רוצה. ואיזה.
    זה היופי בתבניות האלה, הגמישות שלהן.

    תעלי מולי בסקייפ?

  61. F הגיב:

    את שוב מיתממת לגבי הפשטות פה.
    וראבק מחשב חדש, קו מהיר, כל מה שאת רוצה ועדיין באגים פה באגים שם.
    לא אצלי, אצל אנני כמובן.

    -כן. חזרתי!-

  62. מרג' הגיב:

    אני לא מבינה למה כולכן מסתבכות כל כך.
    אבל האלוניס עוד תראה לכולנו, יש לי תחושה. היא חיית אינטרנט אמיתית. לא כמונו שרק באנו לקשקש.

    -הגיע הזמן באמת. באמת באמת-

  63. בירה של כוסיות הגיב:

    זהוא נגמר הסוס ?

  64. alonyska הגיב:

    מותק – יש בעית וידג'טים למי שאיתרע מזלו ושידרג כמוני את המחשב ל-IE7. הוידג'טים בכל התבניות הם כמו הארץ המובטחת למשה – רואים רחוק, מביאים את העכבר ופתאום רואים שקוף – אין. נעלם. זה בתכנונים לשדרוג הבא לפי מה שהבנתי מהצוות עם החלוקים הלבנים.

    בינתיים הצלחתי להוסיף אופצית עדכון במייל לכל המכורים:-) – זה בבלוגרול. ואני אכן נסחפת. פתאום כמעט כל יום אני שמה פוסט. ואלעד עזר לי לסדר את העדכונים כדי שהם לא יהיו אוסף של סימני שאלה ובכלל עלצתי.

    סקייפ הורדתי כי התוכנה הזאת רק ריגלה לי על המחשב ותקעה אותו כשהתחשק לה. חטפתי קריזה ומחקתי אותה לגמרי. יש מסנג'ר…

    נצ'יקות.

  65. buba הגיב:

    ההיעלמות שלך ארוכה מדי,
    מה העניינים?

  66. F הגיב:

    כן זונה. תעשי קולות שלא נחשוב שאת נהנית מידי.

    -גם בהפוך זה טוב, אבל במקום אחר-

  67. בירה של כוסיות הגיב:

    כמה שמות שי לך, נהייתי סכיזופרני
    וחשבתי שרק אני מברברבר ברבר עם אצמי. ברבר.

  68. מרג' הגיב:

    אויש. F.
    את יודעת איך מדי אצלי.
    אני נהנית מדי, וסובלת מדי, יש לי יותר מדי עבודה, ויותר מדי דאגות. יש לי יותר מדי חרדות פתאום, יש לי יותר מדי מחשבות על החיים. אני מסתכלת על ספות. אני מסתכלת על מיטות. אני אוכלת מרקים טעימים. הגיע החורף.

  69. alonyska הגיב:

    נושמת לרווחה. סימן חיים. הללויה.

    תהיה רשומת יום הולדת? מחכה ומצפה! ומקווה שתהני בוביק!!

    ושתבואי לפורום לקבל בלונים:-)

  70. מלח אנגלי הגיב:

    טוב, הפוסט הזה מלא מידי, היגיע הזמן לאחד חדש

  71. הגיע הזמן לפוסט חדש, זה אנדר סטייטמנט. הגיע הזמן למילניום חדש, לתקופה חדשה. לחזון.
    מרג' איננה. הלכה. השם יקום דמה. הפעם זה נראה לי רציני 😥
    דמעות בעיניים
    מחנק בגרון
    הספד ותפילה
    שלום אחרון 😥

    הייתה מרג' וראו איננה עוד
    שירת חייה באמצע נפסקה
    עוד פוסט אחד היה לה
    והנה אבד הפוסט לעד,
    אבד לעד!
    😥

  72. stories הגיב:

    מה נהיה??? למה את לא כותבת יותר?
    מתים עלייך, תחזרי.

  73. מרג' הגיב:

    רגע אחד של חולשה, רגע אחד של חוסר זהירות, רגע אחד של אי שליטה עצמית, ותראה מה קרה.

    עשית לי פוסט.

    אני מקווה שיש לך איך לשלם על זה.

  74. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    Hallo, wie gehts euch?

  75. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    טוב, כן, טוב, בסדר, כן, כן, אוקיי, טוב, בסדר, כן, טוב, ביי אמא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s