הפילי אבר אפטר

זה כל כך יפה. איך את יכולה להגיד שזה לא יפה?
זה לא יפה
זה כן.
זה לא.
בעיני זה יפה ואני קובע.
בעיני זה לא וכל אחד קובע לעצמו. מה שבטוח, אבל, שזה לא סטנדרטי.
ומה כן סטנדרטי בך?

————————————————

אי אפשר באמת לתאר איך זה היה להתגרש. אי אפשר להסביר את התחושה לאנשים שמעולם לא חוו אותה. אולי כמו שמישהו בעט לי חזק חזק בבטן, אבל הכאב נמשך חודשיים. כמו ברכבת שדים נוראית עברתי דרך כעס, אימה, ייאוש ודיכאון. ואז כשזה נגמר זה כאילו בבת אחת רוקנו אותי מכל מי שהייתי קודם. ומה שנשאר זו רק עטיפה, שהיתה די דומה למה שהייתי פעם, רק הרבה פחות יציבה. אני זוכרת שניסיתי להסביר לא', בזמנו, איך אני מרגישה. כאילו הפכו עלי כוס זכוכית, היו המילים שהשתמשתי בהן. כלום לא מגיע. כלום לא יוצא.

————————————————

– אז זה מה שהולך להיות, אני מסבירה לפנינט כשאנחנו מתכנסות לא.ערב משפחתית של יום שישי במטבחון (כי די כבר עם הקלישאה המיטופשת שמשפחה לא בוחרים. הנה. אני בוחרת. עובדה), אני עוברת לקדיתא, גרה בקאראוון בין השיחים, קמה כל בוקר בחמש לחלוב את העיזה, מגדלת שני ילדים – מוץ ובוצית, נועלת סנדלי שורש…
– הו! את זה אני רוצה לראות, הפנינט נוברת בקוסקוס שלה בשמחה גוברת. המרג' בסנדלי שורש!
– חכי, עוד לא גמרתי. איטס גטינג בטר. מוץ יהיה בחוג קפואירה ובוצית בחוג יוגה, אני אטפח גינה קטנה של ירקות אורגניים…אולי אני אדבר איתם. כן. אומרים שזה טוב לגננות. אני אזמזם להם ואגנר.
– ולא תגלחי! אל תשכחי. תגדלי שיער בבית שחי. ועל הרגליים. היא חוגגת.
שלא לדבר על זה שאני אסתובב בטייץ וטי שירט ענקית, שתוכל להכיל את כל האמא אדמה שאני אהיה. הכתמים הרטובים מהחלב על הבז'ז'ים אינקלודד כמובן. עיגולים רטובים על הציצים זה הכי, אחותי.
– טוב. עד כאן. מגעילה. אני אוכלת. זו ארוחה, להזכירך.
– כי אני אניק. בטח. עד גיל 15. כמו שנהוג היום. מה מגעיל בזה שאני מפנטזת להפוך למחלבה אנושית? מיכל ענק של חלב עטור זיפים ברגליים ומסביבו הילה מוזנחת של קרמה טובה? אני רוצה להתחבר למהות הנשיו-אימהית שלי. זה רע? איזו מן חברה את שלא מפרגנת?
היא ממלמלת משהו לתוך הקוסקוס
– מה?
– לא משנה
– לא, תגידי. מה אמרת?
– אמרתי שלא יהיה פדיקור. את לא יכולה להסתובב במושבים האלה, בין הקוצים לדרדרים כשאת נעולה סנדלי שורש – עם פדיקור, נכון?
– את הסיפור הנפלא על צינור ואבנית, ילדיי המופלאים שאני מגדלת ברמת אביב ג', כבר סיפרתי לך?
– ומוץ בוצית? היא תוהה
– האומללים. אני נאנחת בעצב. נגדעו באיבם על מזבח הפוקסי גאלור.

————————————————

פעם מישהו אמר לי שכשזה אמיתי – ישר יודעים. נראה לי שהוא צדק.

————————————————

הדלקה מאוחרת:

מה נהיה עם החנוכה הזה? ממתי חנוכה הפך להיות חג משפחתי? מוזמנים להדלקת נרות פה, להדלקת נרות שם. מה נסגר בעצם? למה המשפחות האלה לא מוכנות להסתפק בחגים שכבר יש להן, ורק זוממות להשתלט על עוד ועוד חגים? אפילו אמא שלי גררה אותי להדלקת נר השנה. אמא שלי! שפעם אחרונה שהיו לה ילדים היתה לפני עשר שנים!
(והפנינט, בהגיון הקר האופייני שלה, אומרת: מסתבר שהנס היחידי שקרה לנו בחנוכה, זה שהחרא הזה הספיק רק לשמונה ימים ולא לששה עשר).

————————————————

אני לא אספר לכם ממתי הפוסט הזה נרקב פה. שכחתי ממנו לגמרי, אבל הכלכלן חלם עלי אז נכנסתי. ומצאתי אותו כולו כתוב וערוך ומוכן לפרסום, אז שיתפרסם. זה לא כאילו משהו השתנה מאז. עדיין הפילי. עדיין אבר. רק אפטר עדיין לא. תודה לאל המתוק.

(וגם חנוכה יכול להיות שלא כזה רלבנטי. למרות שבטח יהיה אחד גם בשנה הבאה. המעיקים האלה זה ככה איתם. יש להם נטיה לחזור. להפך אפילו. ככל שהם יותר לא רלבנטים ככה הפופולריות שלהם עולה. כהוכחה אני יכולה להביא את סטונהדג'. אבל אני לא. כבר חטפתי על הראש פעם אחת כשהבעתי את דעתי בעניין. לא בא לי שוב. מאז אני רק מכחישה שאלה היו אבות אבותיי שהתעסקו בשטויות האלה. אני? אני מאבות אבותים אחרים. כאלה שלא סחבו אבנים גדולות ממקום למקום בלי להסביר לפחות למה. אולי חוץ מלהוכיח את העיקרון הנכון תמיד שרק השטויות שורדות. רק השטויות שורדות. )

פוסט זה פורסם בקטגוריה כן. טוב. בסדר.. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על הפילי אבר אפטר

  1. חנית הגיב:

    מצויין – הכי טוב שהפילי אבר

  2. מרג' הגיב:

    הייתי בטוחה שאפשר להבין מהפוסט מה שלומי
    או שאולי מהמרווחים בין הפוסטים בעצם

    -סוף סוף אין תלונות-

  3. דיז הגיב:

    וסשה ומאשה?
    (אל תעני)

    🙂

  4. אסף רזון הגיב:

    איזה מוזר.
    במקרה התגלגלתי היום לקישור אל הכתבה הנפלאה (והמתורגמת) שלך על פרשת רמון.

    והגעגועים לבלונד בבלוגלי הופיעו פתאום, יש מאין.
    והנה שעה אחר-כך מופיעה הודעה על רשומה חדשה. סתם ככה.

    איזה כיף!

  5. שרה גיבורת נילי הגיב:

    הולי שיט, שי איז א-לייב.
    אני דווקא מבינה שהמצב לא משהו.
    מקווה שישתפר לך מהר, או שהבנת הנקרא שלי תשתפר…

  6. מרג' הגיב:

    שרה, אז זה לא סתם שאני לא כתבנית מקצועית. אי אפשר להבין כלום ממני.

    (סשה מאשה ונטשה. שכחת את נטשה. את יודעת איך זה. עברנו גבר, עברנו פאזה. החיבה לעוגות שמרים אבל, למרבה הצער, עדיין איתנו. אם זה בסוגריים זה לא נחשב שעניתי)

    וואי, הכתבה על רמון. כתבה? רק דעה של עוד מישהי שכותבת בלוג. כתבה זה קצת גדול על הבלוג הזה 🙂
    אני משתדלת לא לקרוא דברים שכבר כתבתי, תמיד זה נראה לי איום ונורא ואיך פרסמתי את זה. בכלל, יש בדיוק עשר שניות שאני מרוצה ממשהו שכתבתי. חמש לפני הפרסום. וחמש אחריו.

  7. חנית הגיב:

    גם אני מתגעגעת – כשיהיה לך זמן, את יודעת איך ואיפה משיגים אותי 🙂

  8. הי, קמת לתחייה!
    חזרת וכבר הצלחת לבלבל ולהפחיד אותי באותה שורה. לרגע חשבתי שחנוכה לפנינו.
    זה יפה ככה?
    פ-סח, אנחנו בדרך לפסח ולפני זה יש עוד את פ-ורים. משום מה כל פעם שאני מגיעה לפה זה קורה לי, מילים שמתחילות באות פ. פפפפ…

  9. alonyska הגיב:

    נשמה, גם שאריות שלך מלפני חודשיים משמחות את הנשמה. ויש לך זמן עד פורים כי בכל זאת שנה מעוברת וכל זה – אז יאללה, חודש להחליט למה את מתחפשת.

    נצ'יקות!

  10. אושר הגיב:

    יא סופסופ כתבת….

    זה נחשב שכל פעם אני רוצה להתקשר, אבל מהססת…
    זה נחשב שכל הזמן אני מציצה כאן לראות אם כבר כתבת? (משום מה יש לי רתיעה להיות ברשימת תפוצה. נשמע לי מחייב מידי)
    זה נחשב שאני נורא מתגעגעת אליך ואת חסרה לי?

    או שמה שנחשב זה שלא התקשרתי, לא שמעו ממני ומי בכל מגיע לתלביב??!!

    חיבוקים ונצ'יקות

  11. הוט פפרית הגיב:

    ואני בכלל חשבתי שshock פגישתנו גרם לך להיזכר במקום הזה פה וחזרת להעניק לנו מהגיגייך……

    😳

  12. מרג' הגיב:

    אני שונאת להתחפש. ובכלל בשנים האחרונות החג הזה הוא סתם תרוץ להתלבש יותר זנותי מבדרך כלל (פלוס כובע של מכשפה או קרניים של שטן שמצדיקות את זה)
    מסתבר שצפויה לנו עוד מצווה שאני לא אמלא
    (אם כי בין נידה לכשרות, אני חושבת שזה נהיה לא רלבנטי)

    פפס שרלוחה, שוק פגישתנו וזה – אבל עדכונים על מה נהיה לא קיבלתי בסוף. ככה חברה את. ב-ס-ד-ר-!!!

    אושר'קה ממה – מה שנחשב זה שכשאת באה לתל אביב – את מרימה טלפון.

    -או בקיצור – העתיד קובע. לא העבר. אף פעם לא העבר-

    נצ'יקות וחיבוקין לכולן. בנדיבות הרגילה.

  13. הוט פפרית הגיב:

    מה זאת אומרת לא קיבלת עדכונים??????

    אני כבר למעלה משבוע יושבת בסלון שלי (!!!!!) ומחכה לבואך.

    עכשיו תאלצי לחכות קצת עם בואך כי יקירתי הקטנה חלתה באבעבועות.

  14. כוחו של הרגל (הקרושה) הגיב:

    מזל שבדקתי את התיבה הרגלית שלי אחרי 4354386987 שנות בדידות
    פתאום גיליתי שיש פוסט (כבר חודש, מנוולת!)
    N N N כמו מרג'ה

    הבירה מתקררת
    רק בואי לבקר

  15. Fשותקת הגיב:

    "מה נהיה עם החנוכה הזה? ממתי חנוכה הפך להיות חג משפחתי?"

    ממחר!
    מעניין שבכלל לא חשבתי להזמין אותך.

  16. Fשותקת הגיב:

    אהה, כן.

    מזל טוב בלונדי בלאי שלי.

  17. מים מינרליים בלי כוס הגיב:

    מזל טוב גם ממני. ניסיתי בטלפון – הוא התעלם ממני.

  18. תקשיב אתה כותב סוף הדרך,פוסט מצויין מחכה לעוד 8)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s